שבוע 32+1 כבר כמה ימים עם חולשה בכל הגוף, סחרחורות ועייפות.. הייתי במיון שלשום אמרו שהכל תקין ונתנו חי נוזלים.. אני מקפידה לשתות בין 2-3 ליטר מים ביום.. לחץ דם תקין, סוכר תקין, ברזל תקין.. מה זה יכול להיות? זה אופייני בשליש האחרון?
הריון ולידההריון ולידה
💬0 תגובות

תגובות (0)

אין תגובות עדיין

פוסטים נוספים שיכולים לעניין אותך

מפורקת רגשית ונפשית אבא שלי אלכוהליסט שהורס לעצמו את החיים, לא פעם הלכתי ושילמתי על טעויות שהוא עשה .. הוא בן אדם טוב אבל הרוססס. אמא שלי מלאך שסובל את כול זה, לפני זמן מה התחתנתי עזבתי את הבית ונכנסתי להריון, והאמת שטוב לי, טוב לי לא לראות אותו כול יום שיכור, או לשמוע צעקות או לגור באותו הבית הקטן בשכונה המסריחה שהם גרים בה.. אני מתגעגעת בטירוף אבל החיים שלי עכשיו אחרים 180 מעלות וההתרגשות מילד שעוד מעט יגיע בע"ה גם מסיחה את דעתי .. אבל ביומיים האחרונים אמא שלי לא מפסיקה להתקשר ולהגיד לי מה הוא עשה, איך חזר בביתה, עם מי הסתובב או כמה שתה . והאמת שנשבר לייייי עד שפשוט צרחתי עליה שדיי כבר שתפסיק להתקשר ולהתמרמר עליו, במקום לשאול לשלומי אני כולללל הזמן שומעת רק כמה הוא ואחי הממורמר מקשים עליה ( אח שלי מנתק את עצמו מהבית למרות שהוא חי שם ). השיחה נגמרה בצעקה שבסופה היא ניתקה לי ואז מעצבים שלחתי הודעה שתפסיק להתמרמר בפניי ותמיד יש לה לאן לבוא כי יש לה חדר אצלי שתמיד פתוח בפניה גם אם קשה לה בבית . היא פשוט ביקשה סליחה בהודעה חוזרת וזה פירק אותי עד בכי, למה היא צריכה לבקש סליחה אחרי כול מה שהיא עוברת ? אבל באותה מידה מה איתי ? גם לי לא קל, אני בחודש מתקדם ולא בא לי להיות פסיכולוג או אוזן קשבת כי לעצמי אין לי סבלנות . אני אוהבת אותה כולכך אבל נקרעת בין החיים שיש לה למה שאני בניתי לעצמי . שלא נדבר שכולכך כואב לי על אבא שלי .. אהבת חיי, אבל אדם כולכך מסכן וגם זה כולכך שובר אותי שהוא לא מפסיק לרמוס את עצמו . אין לי כבר כוחות.. כאילו לפעמים אני חושבת שאם חס וחלילה אבא שלי יילך רק אז יהייה לנו שקט ואז אני מרביצה לעצמי על שחשבתי את זה .. למה כול החיים סבלתי בתור ילדה ואז שגדלתי ושיקמתי את חיי ובניתי בית !!! גם אז קשה לי ? אני יודעת שהבן שלי לא יגדל כמוני ועדיין קשה לי לקבל את זה שהחצי השני שלי המשפחה שלי מפורקת .
הריון ולידההריון ולידה
💬8 תגובות