לא מתחברת, לא התחברתי, בילד הראשון ישהו לי על הראש והקשבתי לקולות רקע ונכנסתי לדכאון , כן כן ממש דיכאון בגלל ההנקה, כשהבנתי שזה בגלל ההנקה הפסקתי ובאותו יום הפכתי להיות אמא מאושרת וחזרתי לחיים, בילד השני כבר חא נתתי לאף אחד לדבר איתי על זה והנקתי מרצון כמה ימים למרות שלא התחברתי רק בגלל הקולטסטרום וכי זה בא ממני ולא מלחץ ורוב היום נתתי בכלל תמל, אחרי פחות משבוע הפסקתי לא הייתה לי מראש כוונה להמשיך. הפעם באותה מתכונת לא מתכוונת להניק, לא מתחברת לזה בכלל, אולי כן אתן פעם ביום ביומיים שלושה הראשונים רק אם ארגיש שאני רוצה ומתאים לי ואם לא אז לא. צריך להפסיק להתייחס להנקה כאילו היא קובעת עלינו משהו כי היא לא וברגע שמבינים את זה אז הכל טוב, פשוט לא חייב.