כאבי מחזור בשבוע 26+4 הגיוני ולחץ למטה כיאלו פיפי אבל אין.

10 בבוקר וסיימתי בישולים מבחינתי הגאולה כאן 😂☺😉 יש שבתות שזה מתקתק לא יודעת להסביר את זה לא מבינה כלום הוא מחליט הכל ❤ שבת מבורכת לכולנו השבת האחרונה בשנה הנוכחית שנזכה להכין עצמנו באמת לשנה החדשה בביראות באהבה בתשובה בשמחה אוהבת אתכן בנות מקסימות תודה לכן על כל העצות תמיד

לא מצליחה להרדים מעל לשעה אם לא יותר עושה הכל שום דבר לא עוזר מתוסכללת

ילדתי לפני חצי שנה. בעלי היה ״מובטל קורונה״ לכן עד היום היה איתי בבית. אין ספק זכיתי! החלוקה הייתה שאני ערה בלילות מניקה ומטפלת והוא בבוקר קם לתינוק (בשאר הזמן אני הייתי עם התינוק) עכשיו בעלי מתחיל עבודה חדשה והוא לא מוכן לקום יותר בבקרים לתינוק ובטח לא בלילות. חשוב לציין שהוא עושה כמעט את כל מטלות הבית כלים נקיון כללי וכו׳ אבל עדיין, זה מרגיש לי קשוח שהוא לא מתכוון לעזור עם התינוק בכלל!!! מה אתן חושבות? מה נהוג בין בני זוג כשאחד עובד והשני בחל״ד? איפה בני הזוג שלכן עוזרים עם הילדים?

המלצות לטיפות גזים

3 חודש אחרי לידה, 3 חודשים שהחיים שלי התמלאו בהמון אהבה והשתנו ב180 מעלות למדתי להיות אמא למדתי לאהוב מישהו יותר מאת עצמי, למדתי לתת אהבה מבלי לרצות לקבל בחזרה. אבל עם כל זאת אני מרגישה שאני עסוקה בטפל, אני מבודדת מאנשים, אני תמיד הרחקתי מעלי את מי שלא צריך להיות בחיי תמיד התגאתי בזה שאני לא מהאלה שיש להן ים חברים שאפילו לא זוכרות שמות מרוב הכמות אלא התגיאתי שאני יכולה לספור על כף היד את האנשים הטובים לי שיהיו בחיי. תמיד הייתי מבודדת כל החיים להגיד לכן למה? כי עברתי קצת יותר מדי בחיים לגילי דברים שאם אתחיל זה לא ייגמר ואני בטוחה שלא בא לכן חפירות על חיים שכאלה הרי אתן עצמכן עוברות. אבל, הגיע השלב שאני בבית עוד לפני הלידה יצאתי להיות בבית מתחילת חודש רביעי מסיבותיי האישיות. לא נפגשתי עם אף אדם חיצוני שהיה לי בחיים גם 2 חברות טובות אפילו נמנעתי מהליפגש. ולמה? כי הרגשתי שאני צריכה את הנתק הרגשתי שאני צריכה את הלבד. הבאתי את אמא שלי כל יום וזה מילא אותי הייתי סביב המשפחה שלי והרגשתי שדבר לא חסר לי. מדי פעם הייתה צביטה כן? של סטורי וצחוקים של בנות מהעבודה ובכלל בחיים שהיו, אבל התרגשתי לקראת השינוי שלי בחיים. ואז שוב נכנסתי לבידוד עם עצמי הפעם יותר מחריף, מי שהייתה חברה טובה היום כבר לא. ואני מבינה אני אשמה, מנעתי שיבואו אלי מתוך דאגה לתינוק לא רציתי להכניס אלי שוב לחיים ולבית. פחדתי מהמפגש הזה. ועכשין אני נתקלת בסטןריים ובשיתופים של מי שהיו חברות ויש צביטה גדולה. המצב כבר לא כמו שהיה, אמא כבר טוב לה בבית שלה, החיים עם הבעל אוי אוי כמה הם קשים, האיומים על גירושין הם כמעט כל שבוע ושבוע. פתאום לא טוב לי במקום שאני נמצאת. אבל רגע לאן אני אלך? עם תינוק שהוא האור שלי בחיים איך אני אדאג לו למחר? אני אתגרש אעזוב הכל ומה? אין לי עבודה שאני רוצה לחזור אליה, שם אני כבר לא רצויה. אפילו שבאים לעבוד עבור עצמנו בשביל שכר מינימום ולהיות לא רצוי שם במלוא מובן המילה אין לי באמת מה לחפש שם. הבעל שלי אוי הבעל.. כל הזמן מצפה שיבין את השברים שלי את הקשיים שלי את העצבים שלי ולא תמיד זה פייר כלפיו אבל אני מרגישה שאני מכילה אותו בלי סוף את השברים הכעסים והפגמים שלו, ולו קשה להכיל את שלי. אנחנו נמצאים במבוי סתום. בעצם אני, הוא יודע מה הוא רוצה בחיים הוא תחת חברה, אבל גם הוא עובר דברים קשים אבל הוא לא היה מבודד אף פעם הוא כן אדם אהוב. אני פשוט לא. אני כל החיים לא הייתי אהובה 100 אחוז ותמיד הרחקתי מעלי והתחבאתי מכולם והיום זה מתנקם בי. הבדידות חונקת אותי, אין לי חברה אחת אפילו אחת פעם שיכלתי לספור באצבעות את ה2, 3 היום היד סגורה כאגרוף אין אפילו אחת 0 חברות. לא תמיד חברה זה טוב אבל לפעמים הנשמה צריכה אחת כזו שתרים אותך ותחבק אותך. והיו לי 2 כאלה בכל מהלך חיי נשבעת ! אבל דאגתי להרחיק אותן כי לא יכלתי להיות החברה שהן רצו, החברה השמחה והעליזה תמיד חשבתי שהן קיבלן אותי כמו שאני אבל גם הן נרתעו מהבדידות שלי. רק שתיהן היו בחתונה שלי לא היו לי עוד. הרגשתי מבוכה ענקית. שאני מבודדת גם כל ה15 חברים של בעלי היו בשןק שיש לי רק 2. הבדידות גומרת בן אדם.. מי ירצה להיות בחברת אדם בודד שמתחבא ועסוק בצרות ומשקעים שלו בעבר לא? לא מצפה שתקראו ושתגיבו אני יודעת שהרבה נרתעות שרואות סיפור ארוך. רציתי לפרוק מה שיש על הנשמה שלי ורק במקום פה אני יכולה לחשוף את הלב שלי על מלא תודה על המקום הזה שאני יכולה להוציא❤