מכירות את התחושה הזאת שהלב נשבר? זה מה שאני מרגישה עכשיו אני שלושה שבועות אחרי לידה, עם עוד 2 ילדים בנוסף. .. לא ישנתי כל הלילה, כל הלילה התינוקת רק צרחה. הוא לא קם לעזור לי... קמתי היום עצבנית (כמו כל בן אדם עייף ותלוש שלא אכל/ שתה/ ישן כבר כמה ימים) והתעצבנתי על בעלי שהוא עושה בלאגן בבית ואני צריכה לסדר אחריו. הוא בתגובה אמר לי שהוא עושה את ההכי טוב שלו והוא עם הילדים ושאני צריכה להיות לבד כדי להבין מה זה בלעדיו.. כאילו אני תלויה בו. הוא מת על זה שכאילו ''אני תלויה בו'' למרות שאני בכלל לא. אני כל הזמן עם התינוקת. יכולה לספור על כף היד את השעות שהוא היה עם התינוקת שלנו. כל הטיפול בה עליי, אני מניקה וזה עוד יותר קשה. לעומת זאת הוא מחכה שאני (!!!!) אעזור לו כל פעם עם הילדים הגדולים, כאילו הוא ילד הרגע תינוקת!!! יש ביישוב מן תמיכה כזאת ליולדות שמביאים אוכל כל יום,. אני נותנת את זה לילדים לאכול והוא גם אוכל את זה. כי אני לא רוצה את זה. אבל מה עם לשאול אותי אולי אני רעבה? בואי אני אקנה לך משהו לאכול/ אכין לך. מיותר לציין שאין לי שום עזרה מאף אחד, סבתא שלי נפטרה לפני שבוע ולא יכולתי אפילו ללכת להלוויה ורק פעם אחת הלכתי לשבעה.. אז אני מרגישה נורא. ואין שוםם דאגה מצידו. אני מתהלכת בבית כמו רוח רפאים, בלי חשק ובלי רצון לחיות, אם לא היו לי ילדים מזמן הייתי מתאבדת. אני חיה רק בשבילם עצוב לי ושבור לי הלב רק פרקתי.. תודה למי שקראה