סורי על התיאוררר שבוע 38+4 אתמול בלילה היה לי כמו הפרשה צהובה נוטה לחום ממש בקטנה.. היום כלום.. מה זה? חשבתי שזה הפקק הרירי אבל בהריון הקודם הוא היה צהוב עם חוטים ורודים וגם כמות יותר גדולה

טעם מר בפה-🧐🤪 היי אהובות, יש לכן המלצות לטעם המר בפה שלא עוזב? ❤️

ללכת לרופא?? הבת שלי לא ישנה בלילה כבר שבוע. יש לה גזים ברמותתת בוכה ללא הםסקה מ6 וחצי בערב עד הבוקר. יש למה ללכת לרופא?

אני בשבוע 20, בזמן האחרון יש לי הפרשות הזויות ובכמויות... גם הצבעים ירקרק מוזר כזה.. (סליחה : -) מה אפשר לעשות? לפעמים גם מלווה בגירודים

ערב פלאפל ביתי 😍

הכל התחיל בתאריך 9.12.07 בשעה 06.27 בבוקר פתאום התחילה לכאוב לי הבטן, הרגשתי שזהו היום אני יולדת, למרות שהיה לי עוד קצת זמן לסחוב...   תאריך הלידה המשוער שלי היה 18.12.07... נכנסתי לשירותים בשבל לחץ חזק לפיפי נוראי... כאשר ניגבתי את עצמי ראיתי על הנייר קצת דם... לא נילחצתי והייתי ממש רגועה. אמא שלי ישנה אצלי בבית, כי בכל אופן זו לידה ראשונה, ובעלי קם כבר בשעה 04.30 לעבודה...   אמא שלי קמה בשעה 06.35 ואמרתי לה שירד לי קצת דם... היא אמרה לי זהו, היום את כבר יולדת!!! החלטתי שכרגע אני לא מספרת לבעלי כלום עדיין, התחילו לי צירים קטנים ולא כואבים כלל...   בשעה 09.25 הלכנו לכיוון הבית של אמא שלי, מזל שהיא גרה קרוב אליי (6 רחובות ממני). גם אצלה בבית לא אמרנו כלום (לאחיי ואחיותיי ולאבא שלי) אני רציתי להיות קודם כל בטוחה שזה בטוח התחלת לידה... בשעה 10.20 היה לי כאב יותר חזק וצירים ירדו לכל רבע שעה בערך... החלטנו ללכת לבריאות האישה שזה קרוב לבית שלי (באותה השכונה). נכנסתי למוניטור ושם ראו צירים קטנים ולא מזיקים, נשלחתי לרופאת מיון שתבדוק אותי. הרופאה אמרה לי שכרגע יש לי פתיחה של אצבע. היא שלחה אותי הביתה ואמרה לי לחזור אלייה עוד כשעתיים. הלכנו לאמא שלי הביתה, ובינתיים אמא שלי הכינה לי לאכול (לא שהיה לי תיאבון לאכול...). אכלתי בקושי וכבר סיפרנו למשפחתי שהיתה בבית שיש לי צירים, ושאני עם פתיחה של אצבע.   לאחר שעתיים 14.15 חזרתי שוב לבריאות האישה ועשיתי שוב מוניטור... וגם אז ראו צירים קטנים ולא מועילים... חזרתי שוב לרופאת מיון והיא בדקה אותי ואמרה לי שיש לי פתיחה של שלוש ושאני צריכה כבר ללכת לבית החולים. התקשרתי לבעלי שהיה כבר בדרך הביתה ואמרתי לו, שיש לי פתיחה של שלוש אצבעות, ושצריך לנסוע לבית החולים... בעלי היה בשוק כי הוא לא ידע שום דבר.   הגענו הביתה, לקחתי את הזמן שלי כי הכאבים בכלל לא היו חזקים. הורדתי את הכלב למטה, שמתי לו לאכול ולשתות, נכנסתי להתקלח, בזמן ששתיתי נס קפה שאמא שלי עשתה לי בעלי נכנס להתקלח, אכל ארוחת צהריים, אני התאפרתי והייתי מאושרת... נסענו לבית החולים עם התיקים. התקבלתי למיון של בית החולים בשעה 17.25 וחיברו אותי למוניטור. הצירים היו כל 10 דקות. פתאום אחרי רבע שעה שאני עדיין מחוברת למוניטור הגיעו הכאבים החזקים.. וצירים כל 3-5 דקות. ועדיין עם פתיחה של 3.   בשעה 20.32 הכאבים רק גברו וגברו ואני עדיין במיון נשים עם פתיחה של 3. בשעה 20.58 הכניסו אותי לחדר לידה. אמא שלי ובעלי היו איתי בחדר לידה. המוניטור כבר השתולל מרוב הצירים שהיו לי. נכנסתי למקלחת, לבשתי את החלוק והייתי עם כאבים בלתי נסבלי.. המיילדת שאלה אותי אם אני רוצה אפידורל וכמובן שהסכמתי. אחרי בערך שעה הגיע המרדים ושמו לי אפידורל. פתאום אין כאבים, אפשר לחייך קצת.   בשעה 23.55 עם פתיחה של שלוש וחצי אצבעות פקעו לי את המים. הבנתי שהיום כבר נגמר ולא תיתבצע הלידה היום. בשעה 03.30 בלילה ביקשתי שוב פעם את האפידורל כי הוא נגמר לי, הייתי עם פתיחה של ארבע וחצי אצבעות. שמו לי את האפידורל ואני גמורה מעייפות... פתאום אין צירים. שמו לי מזרז צירים אך ללא הצלחה.   בשעה 07.00 התחלפו המשמרות ובאו לבדוק אותי. היתה לי פתיחה של 6 אבל בלי צירים. בשעה 09.30 בדקו אותי שוב עם פתיחה של 8 אצבעות. ואז בשעה 12.45 התחילו לי צירים שלא היה אפשר לסבול. היתפתלתי מכאבים. ביקשתי שיביאו לי אפידורל ולפני כן המיילדת בדקה אותי ואמרה לי שיש לי פתיחה של 10 ואני בעיצומה של לידה כבר, ושאין זמן לאפידורל. נבהלתי ואמרתי שאין מצב אני יולדת בלי אפידורל!!! המיילדת התחילה להתארגן ללידה. היא ביקשה ממני ללחוץ. הכאבים היו שלא נדע מצרות!!!   בעלי ואמא שלי חיזקו אותי, חיבקו אותי, ליטפו אותי, לחצתי בכל הכח שלי בלי צעקות למרות שכאב לי כל כך. כבר הייתי מותשת. המיילדת אומרת לי שהראש כבר בחוץ לתת עוד שתי לחיצות והוא כבר בחוץ. ואז הראש של התינוק נתקע ולא רצה לצאת. המיילדת החלה לצעוק: עמליה, עמליה (לרופאה שתבוא לעזור לה). אני נלחצתי ולחצתי בכל הכוח כדי שיצא בריא ושלם.   אחרי לחיצה ארוכה וכואבת שי יצא לאוויר העולם בריא ושלם בדיוק בשעה 14.30 במשקל של 3.215 . נסיך קטן ויפה!!! אחרי 20 דקות השיליה יצאה. (כמו לידה שנייה) ואני נשארתי בשביל שיתפרו אותי... שי ממש קרע לי הכל... היו לי כ - 32 תפרים... ממש לכל האורך... מבפנים ומבחוץ. הרגשה נוראה עם מלא אושר ושמחה!!! בסופו של דבר - גם אחרי הכאבים הנוראים של התפרים וגם עם הטחורים שצאו עקב הלחיצות שלי, אחרי שבועיים כל הכאבים עוברים. נשארתי עם הנסיך היפה שלי לכל החיים!!! בתאריך 10.12.07 שולמי, החיים שלי, נולד!!!