moon יאמיייי כבר חלמתי על סושי בלילה איזה כייף שיש להם פס נפרד להריוניית

סיפור הלידה שלי!! שבוע 39+5, עד כה לא חוויתי צירים, מדי פעם זרמים עדינים והתקשויות... ארגנתי לבעלי מסיבת הפתעה בבית ליום הולדתו 26.2 מה שאומר כמעט כל היום במטבח עם הפסקות קלות של שכיבה על צד שמאל. ב3 בלילה קמתי מצירים... עכשיו אין לי מושג איך מרגיש ציר אבל הרגשתי שזה ממש כואב . כאבי מחזור מאוד חזקים , לחץ חזק וכואב למספר 2 והתקשות של הבטן. מפה לשם ניסיתי לתזמן בהמלצתן של חברותיי (משוערות מרץ אהובות ליבי). עוד לא הערתי את בעלי...כשראיתי שזה ממשיך שעתיים הערתי אותו והתחיל לעסות לי את הגב בזמן ציר. ובין לבין נרדם חחח באיזשהו שלב העלתי לפה פוסט עם התזמון צירים ורשמו לי סעי למיון בהצלחה! כולי מתרגשת , לחוצה ומבולבלת כי הייתי בטוחה שאני אפילו לא קרובה ללידה!!! מאותו רגע צירים כל 5 דק !!! מעירה את בעלי סופית ומעדכנת את אמא שיוצאים לאיכילוב ! באמצע הדרך לאיכילוב יורד לי המיםםםםםםםם באוטוו מתרגשים ובוכיםםםםם והכל ביחד (יש לציין רכב חדש חחח) נ.ב נסיעה עם צירי לידה זה סיוט מזל שאיכילוב קרוב. מגיעה למיון בשעה 6 בבוקר פתיחה 4, האחות דיי בשוק מזה שזה הריון ראשון ושהתחילו צירים ב3 וקוראת לעוד אחות - פתיחה 5 !!!!? (מתקשרת לאמא להגיע!!!) מעלים לחדר לידה בודקת אותי פתיחה 6 וחצי !!!!? אחרי רבע שעה 7 אחרי חצי שעה 9 ובום מתחילים ללחוץ!!! בפתיחה מלאה היה קשה ומייגע כי זה נמשך בערך שעה וחצי, לקח לראש זמן לרדת ממש למטה ועשינו כל מיני תנוחות שיזרזו את הירידה של הראש..תוך כדי ציר כביכול. עייפה מאוד אבל לא מתייאשת בזכות אמא שלי שמחזקת אותי בכל מילה ומילה שיוצאת לה מהפה ומכירה אותי יותר טוב מעצמי ובעלי המושלם שלא הפסיק לתמוך ולעודד ולעזור לי פיזית . באיזשהו שלב חוזרים לתנוחה הרגילה ומתחילים ללחוץ....באותו רגע חמתי האהובה נכנסת (כאילו תכננה את זה , בול בזמן) בשעה 9:25 נולדה הנסיכה שלי תותי שלי האוצר שליי!! אחרי שעשינו סקין טו סקין , שקילה ועניינים המיילדת מכינה אותי להוצאת השילייה...מבקשת שאלחץ ואני כבר עייפה וכל האזור למטה כבר כואב.... היא אמרה לי שהשלייה מאוד למעלה, וקראה למיילד נוסף. גם הוא לא מצליח (בדיקה עדינה בסהכ) ואומרת לי שאם לא תצא בדקות הקרובות נצטרך לעבור לחדר ניתוח , הרדמה מלאה להוציא את השילייה....לא נלחצתי האמת כי הבנתי שהוצאת השילייה פשוט מאוד מאוד כואבת ולכן מרדימים הרדמה מלאה. אבל כן עוברים לחדר ניתוח😫 ואם אין ברירה אין ברירה....אופטימית בסהכ. מפה לשם באה רופאה אחראית באותו משמרת ואומרת לי היי מאמי זה בסדר שאני אבדוק אותך רגע ? "כן אין בעיה" ומעדכנת שזה קצת יכאב. אז חמתי מצד שמאל אמא מימין...בעלי עם תותי .. ובום- היא מכניסה פאקינג את כל היד שלה לתוך תוכי סליחה על התיאור וצרחתי כמו שלא צרחתי בחייםם שלי, והוציאה את כל השילייה. בעצם מה שהיו אמורים לעשות בניתוח בהרדמה מ ל א ה עברתי ללא הרדמה . הכניסה שוב בלי לשאול והוציאה את השאריות , לא נראה שהיה מישהו בבית החולים שלא שמע אותי. הכאב של אותה פעולה נוראית נעלם כלא היה, והרופאה המדהימה הזאת שבטוחה שאני שונאת אותה חסכה לי את את ההרדמה ואת כל הפרוצדורה. כל הכאבים נעלמים ברגע שאת רואה מה יצא ממך איזה דבר מדהים, בריאת העולם. כמה עצות ממני: המיילדת שלי הייתה מדהימה והבהרתי לה שאני מפחדת מקרעים וחתכים- אמא שלי סיפרה שהיא שפכה עליי את כל השמן ועשתה הכל שלא יקרה. יצאתי ללא קרעים בכלל... אם אתן שואפות ללדת ללא אפידורל- תאמינו בזה כי מחשבה יוצרת מציאות ! תודה לכולן על הכלללל פורום אימהות אני כבר מצטרפת אלייכן😍

שבוע 35 מריחים את הסוף לא? איך אני מחכההההה כמה זה ארוךךךך

מותר לאכול שקדי עגל?

היי איזה אמצעי מניעה לקחתן אחרי הלידה?

האם זה מומלץ.? היא נראת לי פשוטה ממש