פוסט פריקה טוב. אני לא חדשה פה, העברתי כאן את כל ההריון שלי תוך כדי שאני תומכת ונותנת תשובות לכולן גם בשעות הקטנות של הלילה. היום נשברתי מהפעמים הבודדות שזה קורה לי. מחשיבה את עצמי חזקה לפחות בלידה השנייה, מרגישה את עצמי עם ביטחון לעומת עם הראשונה שלי. מודה שיש לי קושי ליצור חברויות חדשות אך יש לי כמה חברות נפש שנשארו איתי תמיד. מנסה לעשות מאמצים לפגוש אמהות, גם להפגש עם אמהות מהגן וגם ללכת לסדנאות בחופשת הלידה. הייתי רק פעם אחת ומאד נהניתי אבל עדיין ממש קשה לי נפשית שמה, מרגישה נבוכה מאד כשהתינוק שלי בוכה ומסתכלים. יודעת שאני צריכה ללכת בכל זאת כי בסוף אני נהנית. היום הייתי אמורה ללכת, אממה, לילה לבן עם הגדולה שעשתה פיפי במיטה בלילה, והקטן מתעורר לאכול ב4 בבוקר. קמה גמורה, ומקבלת הודעה מה בייביסיטר שהיא חולה ולא תגיע אחר הצהריים שקבעתי ללכת עם הגדולה לחבר מהגן . בעלי לא נמצא כל ימית השבוע עד מאוחר. נתקלעתי לעצבים שאני צריכה לוותר על הכל. אמנם אני מבינה שלפעמים דברים לא מסתדרים. כל כך הייתי מתוסכלת שלא הצלחתי לישון כשהוא ישן ביום. יום שכזה, מלא כעס ובכי, מה שאני בטוחה נובע גם מחוסר שינה. מילים טובות יתקבלו בברכה 😔

תרמוס של מיננה מומלץ?

יש פה מישהי מאשדוד מאוחדת שביצעה סקירה אצל אורנה לויטן או צבי אפלמן ויש לה אולי המלצה לאחד מהם ? תודה רבה 🙏🏽

מזה אומר שליה אחורית שאמורים להרגי את התנועות יותר מוקדם?

זה המקום היחיד שאפשר לפרוק מהלב מבלי שידעו מי את מבלי שיקטלגו ולדבר חופשי מכתב לאבא אבא יקר שלי לא הייתי מאמינה שכל השנים שעברו לא אמרתי את המילה אבא מילה ענקית עם משמעות גדולה. לא התקשרתי אליך שנים, לא חיבקתי אותך שנים. אני זוכרת שהייתה לך את המחלה וכל בוקר התנפחת וכל בוקר היה לך עיוות חדש פעם לשון ענקית פעם פצעים כל בוקר היית שואל אותי אני נפוח נכון? הייתי משקרת אבא כל פעם מחדש ואומרת לא אבא אתה נראה טוב יותר! הייתי נכנסת לחדר נושמת נשימה עמוקה ועוצמת עינים, העיינים עצומות על המציאות שאני לא רוצה להיות ולבחור בה אבל היא בחרה בי, המציאות הארורה המציאות שאבא גוסס אבל בחרתי להתעלם. אני זוכרת שדחפת אותי ללמוד שאמרת לי את תהיי חכמה כמו כולם את לא תהיי אף פעם מתחת לאף אחד! אז כן אבא סיימתי להשלים את מה שלא הצלחתי לגרום לך להתגאות בי בבית ספר אבל סיימתי להשלים בגרויות ועם הכאב לא השלמתי לימודים אקדמאיים, אני זוכרת שרציתי להוציא רישיון וכל פעם נכשלתי ובכיתי ואתה נבהלת בטח אמרת בראש שלך איך היא בוכה על שטות כזו אני עובר טיפולים כימותרפיים הגוף שלי אט אט נגמר. לא אבא לא הייתי עיוורת למה שעברת, זו הייתה דרך ההתמודדות שלי להדחיק הכל. לריב איתך כרגיל, לצחוק איתך כרגיל. וביום שהחיים עשו לך קאט לקחת חלק מהנשמה שלי יחד איתך. כל החיים חששתי מהרגע הזה כל החיים. לא האמנתי שזה אבא שלי ששוכב שם במיטת אשפוז והרופאים אומרים לי לכי להיפרד ממנו. כשנפרדנו הגוף שלך היה כמו כל אחד כן אבא אתה מאמין? כל הזמן פחדת מהנפיחות היית מתוסכל וביום שזה נגמר היית נראה כמו מלאך הרגלים שלך נהיו כמו של כל אחד הפנים ירדו מהנפיחות. אבא כל השנים שעברו ויעברו לא ידחיקו לי את הכאב אולי אני לא בוכה כל יום אבל אין יום שאתה לא בראש שלי. לימדת אותי הכל בחיים לא לימדת אותי מזה לחיות בלעדייך מזה לא להגיד אבא שלי שנים, לא להתקשר, לא לבוא. היום אני באה אבל אני באה למקום שלא עונים לי למקןם בודד ומפחיד. אני אוהבת אותך כל כך ומתגעגעת אלייך ממני התינוקת שלך

היייי אהובות מותר לתינוק בן שבעה חןדשים לשים במרק תבלין מרק עוף?