טוב חייבת איזו עצה או לפחות לדעת שאני לא לבד. בת 27, שבוע 37+ נשואה שנה+, חוזרת בתשובה בערך שנתיים. לאחרונה עברנו דירה לחריש כדי לשפר קצת את איכות החיים. כל כך הרבה שינויים עברתי לאחרונה וב״ה מודה על הכל באמת! בעלי מושלם ואוהב, מכיל, תומך ומה לא! פתאום היום תקפה אותי הרגשה כואבת כזו- הרגשה של פחד מהתינוקת שבבטן שלי. פחד מלאבד את החופש, פחד מלהרגיש מצוקה, פחד מלהרגיש לבד בתוך כל זה. רצו לי מחשבות לראש איך אני בורחת/ חוזרת בשאלה/ נעלמת לכולם. עכשיו תבינו, זו לא אני! טוב לי במקום שלי ואני שלמה איתו. כל מה שעשיתי מהתשובה ועד החתונה נעשה בשלמות ומרצון עז ופתאום אני רק עם פחדים. לא רואה את הטוב כמעט רק את הפחד שלי. אז מנסה להזכיר לעצמי כמה אני מאוהבת באיש שלי, כמה אני אוהבת את העוברית, כמה אני אוהבת את השם! אבל זה לא כל-כך עובד לי ואני מתקשה לישון או לחשוב על משהו אחר. מחפשת אסקפיזם רגעי, סרטונים ושטויות ובגדול מרגישה כאילו השתגעתי (עצם התחושה הזו מפחידה אותי רצח)! פליז שמישהי אפילו אחת תגיד לי שזה נורמאלי וקרה גם לה. לדעת שלא איבדתי את זה רגע לפני הלידה. תודה מראש למי ששרדה עד פה🙏🏽😥