ניצול ימי מחלה אני יודעת ששאלו על זה לא מעט אבל בכל זאת, יש לי מלא ימי מחלה ואני ארצה לקחת אותם משבוע 36 בערך עד הלידה.. העניין הוא שיש לי רופא משפחה ורופא נשים, אומנם מדהימים ומקצועיים אבל ממש מתקמצנים על ימי מחלה.. הם לא מאלו שישתפו פעולה ופשוט יתנו לי ימי מחלה אם אני קצת תשושה.. מה באמת אפשר לעשות? איך כולן פשוט מקבלות את ימי המחלה? אשמח לעצתכן

מציאות לתינוק באלי אקספרס יש למישהי קישורים של דברים טובים שהיא קנתה? אני רוצה לעשות משם הזמנה

אשמח להתייעצות. היי אהובות, רציתי לדעת אולי יש פה מישי שחוותה את זה. בתי בת 10 חודשים ילדה מדהימה וטובה..ונורא עצמאית וחכמה. ילדה שבגיל 0 הייתה יודעת לישון לבד.. לפני שבועיים וחצי העברנו אותה לחדר משלה ובשבוע הראשון היה מוצלח ובשבוע השני הילדה התפחכה ברמה שאם אומרים לה לא אז היא מתחילה לצרוח ולבכות ממש (אני יודעת שהיא מתחילה להבין אבל זה נראה משהו אחר.. בעלי קצת מודאג מזה) ולישון כמו שהייתה ישנה פעם כבר לא קיים.. מתחילה לבכות ברגע שמניחים אותה וצורחת.. שאלתי בגן איך היא ישנה טענו בפנע שהיא נרדמת לבד.. אני יודעת שזה אולי חלק מהבנה שלה וכו וחרדת נטישה שמתחיל בגיל הזה.. אבל לא יודעת יש בי טיפה חשש אולי מהגן (עם כל החדשות האלו) אולי באמת בגלל המעבר לחדר משלה.. מה אתן אומרות?

עצות איך גוזרים להם ציפורניים ברגליים?? בידיים אני גוזרת כשישן אבל ברגליים הוא מתעורר מיד גם בשיא העדינות

מתי התחלתן לקנות ערכות לידה? חודש 7 ומתלבטת אם לקנות מעכשיו או שזה מוקדם מדי לדברים כאלה קטנים 🤔

זקוקה לעזרתכן. אני ובעלי נשואים כבר שלוש שנים תכף. המון דברים שהוא עשה עבורי או איתי לט היו בסגנון שלי, והמון דברים באופי שלו אני לא מתחברת אליהם כלכך. נגיד כשהוא הציע לי הוא תכנן חפלה ענקית עם במשפחה שלי ושלו והחברים שלו למרות שלפני שהציע לי אמרתי לו שאני הייתי רוצה שזה יהיה יותר אינטימי. הייתי מצפה שישנה את זה אהל לא כי הוא אוהב הכל גרנדיוזי ומוגזם. הרבה דברים הוא עושה או אומר דברים בשחצנות או משהו כזה ולי קשה עם זה. דברים כמו אני תותח וכאלה, או עצבים שפתאום באים לו, או זה שהוא מסתכל על עצמו ולא חושב עליי. אני יודעת שהוא אוהב אותי מאוד אבל מרגיש לי שאני לקחתי צעד אחורה. פעם הבטחתי לעצמי שלא אדבר עליו מגעיל מאחורי הגב או על המשפחה שלו והיום אני עושה זאת עם אמא שלי כדי לשתף אותה. הכבוד שלי אליו ירד מאוד וגם האהבה ( ככה לפחות אני חושבת) פעם הייתי מטורפת עליו והיום לא כלכך. אני דיי מכריחה את עצמי לומר לו דברי אהבה. על יחסי מין אין מה לדבר.. הוא לא מבין כלכך גדול כי אני הראשונה שלו אז הוא לא מודע. אמרתי לו שאני זקוקה קצת ליותר כדי להיות מסופקת אומנם יש שיפור אבל עדיין.. הייתה תקופה שעשיתי לי באלגן בגלל שלא הי. עוזר לי בבית וגם בגלל שאנחנו גרים ביחידת דיור ליד חמתי וזה משפיע עליי (חמתי שתלטנית) הלכנו לטיפול שעשה פלאים והוא מאוד עוזר לי בבית מקלח את הילדה עושה כלים אוכל מסדר וכו. אני לא יודעת מה לעשות, מרגישה ריחוק גדול. פעם הייתי מטורפת עליו לא משנה מה ואני מתה לחזור לתחושה הזו ואותו דבר גם לגבי הכבוד שלי אליו. אני לא יודעת איך לגרום לעצמי לחזור לתחושות הללו יש לכם עצה עבורי?