ההורים שלי גרים בצפון ואנחנו במרכז. יש לילדה שלנו שלושה שבועות של חופש מהגן, ושנינו עובדים. אז שבוע אחד הצלחתי לקחת חופש, אבל יש עוד שבועיים לפתור. בעלי רק התחיל עבודה ולא יכל לקחת חופש. אמא שלי, שזו נכדה ראשונה שלה, רוצה כל כך לחוות סבתאות וגם לעזור לנו ולשמור על הילדה כדי שנוכל לצאת לעבודה- אז היא באה לישון אצלנו לשבועיים ועוזרת המון. אני מודה לה עד השמיים וחזרה, ולא היינו יכולים להתסדר בלי זה. מצד שני, ואני חלילה לא רוצה להישמע כפויית טובה,- חסר לי מאוד הזמן לבד עם בעלי. קיוויתי שבסוף השבוע היא תיסע לבית שלה בשביל להתאוורר וגם בשביל להיות עם אבא שלי, אבל במקום זה אבא יבוא אלינו. אני חלילה לא מזלזלת, מעריכה אינסוף מה שהיא עושה למענינו ובאמת שכיף לי סוף סוף להרגיש קרובה לאמא- אבל איך מתגברים על הבור שנובע ממחסור בזמן עם בעלי???? תוסיפו לזה שאני עובדת במשמרות וממילא נמצאת מלא מחוץ לבית דווקא כשהוא שם, ונוצר מצב שעד שסוף סוף יש לי שעתיים בלבד בשלושה ימים שאני רואה את בעלי- גם אמא שם. ולא, אין לי אפילו את הזמן איכות של לפני השינה איתו לבד. איך מתמודדים עם המציאות הזאת עד ה 1.9??????