פרנטאל היי בנות, האם אני יכולה לקחת פרנטאל על דעת עצמי או שאני צריכה אישור רופא.. אני בשבוע 13 ... תודה לעונות מראש

שעת הנקה בעבודה עוד לא ילדתי. החופשה שלי תסתיים בסוף ספטמבר ואצטרך לחזור לעבודה בתחילת אוקטובר. אני עובדת כמורה באזור שהוא רחוק מאזור מגורי. איך אני מקבלת את שעת ההנקה, האם זה שעה כל יום איך אני מנצלת אותה? נגיד שאני רוצה לשאוב שלא יתייבש לי החלב. בהפסקות או משהו הרי אני יוצאת ב7 ומסיימת ב 2 אז לבקש לא לתת לי תורניות בכלל או ללכת שעת אחת יותר מוקדם. לא מבינה איך זה הולך🤔

כמה עליתן בהריון מרגישה רע נכסתי לתשיעי וכרגע פלוס 15 קילו

תנועות מתי התחלתם להרגיש תנועות? שבוע 14+4

בעיות... ארוך יש לי בעיות שאני מודעת אליהן והתחלתי בעבר טיפול שהופסק מחוסר תקציב. אני ממש לא יכולה לחזור אליו כרגע כי המצב שלנו לא קל בכלל אבל הן משפיעות לי מאד על הזוגיות וכמובן שגם על החיים האישיים ואני מנסה לעבור עם עצמי איזשהו תהליך באופן עצמאי שלפחות יקל עליי עד שאחזור לטיפול. אשמח אם מישהי. וכל לתת לי נקודת מבט חיצונית ודרכים להתמודדות מנסיון אישי או מנסיון חיים... בקיצור - כנראה שזה נקרא ערך עצמי נמוך / נחיתות או משהו כזה. אני אתן דוגמאות מחיי הזוגיות - אני לא מסוגלת לפרגן לאישה אחרת, פשוט לא יכולה. לא בתוכי ובטח לא מול בעלי. בכל פעם כשאחד מהחברים שלו מתארס אני ישר אוכלת סרטים על המראה החיצוני של הבחורה, עוד לפני שראיתי אותה. מבררת עם בעלי בזהירות אם ראה אותה כבר ומנסה לראות איך הוא התרשם ממנה וכשרואה תמונה שלה ישר יש לי מה להגיד (חמודה אבל היא נראית מבוגרת, וואי איך היא נמוכה וכאלה) בקיצור הבנתן... עכשיו זה קיצוני כשזה מגיע אפילו לבנות משפחה. כשהוא אומר לי על אחת הגיסות שלו שהיא ואחיו זוג סטלן כזה ועושה מה שבא לו אני ישר נלחצת ושואלת אותו למה? מה ראית שהם עשו וכאלה... כאילו מפחדת שהוא יחשוב עליה שהיא סטלנית ומגניבה ואני פחות. ואותו דבר כשאומר על גיסה אחרת שהיא עובדת בעבודה שווה או מחמיא על איזה אוכל שהיא הכינה זה ממש מפריע לי בחיים. ממש ממש יש עוד מלא דוגמאות גם בתחום המשפחתי והחברתי. אני כל הזמן מנסה להיות ולרצות את הסביבה שלי בכל התחומים (גם קולית, מגניבה וחברותי, גם יפה, גם בשלנית, גם מסודרת, גם מוצלחת וכו...) וכשמנסים להשיג הכל לא משיגים כלום. מפחדת מזה ומרגישה שאני חסרת אופי אישי. זה היה ארוך. אתן היחידות שאני משתפת, שוב כי אין לי אפשרות לטיפול ואני מתביישת לשתף בזה את בעלי. משפחה וחברים - אין לי כמעט (כנראה שגרמתי לזה בעצמי בגלל האופי השיפוטי והלא מפרגן שלי)

בלחץ עשיתי החודש מעקב זקיקים שהיה קצת מתסכל, כי ביום ה 15 ראו זקיק בגודל 15 והתחלנו לקיים יחסים יום כן יום לא, ביום ה 20 הזקיק היה 25 (קיוויתי שאני אהיה כבר אחרי ביוץ), אז המשכנו עם היום כן - יום לא עד היום ה 24 שעשיתי בדיקת דם וראינו בוודאות שאני אחרי ביוץ. אני עכשיו ביום ה 34 ואני משתגעתתת! לא מסוגלת להתרכז בכלום, רק מקווה שזה הצליח החודש, לא בא לי שוב להתאכזב 😔