די אני לא יכולה יותר אין לי אוויר אין לי חיים באמת אני מרגישה כלום אחד גדול הילדה שלי בת שנה ושלושה חודשים מהיום שנולדה אני יכולה לספור על אצבע את הפעמים בהם ישנה לילה שלם. עם רפלוקס, לשון קשורה ומה לא והכל נוחת עליי. עד שבעלי התעורר על החיים שלו לעזור לי היא כבר הייתה בת שנה. היא לא נרדמת לי, קמה כל שעה בגלל השיניים המחורבנות האלה, אני לא מצליחה להכיל את זה פשוט לא. אני סבלנית אליה כמה שאני יכולה אני משקיעה בה את כל כולי, כל היום אני איתה שרה לה משחקת איתה מצחיקה אותה. אבל בפנים אני מרגישה מתה אין לי חיים פשוט אין. אין לי זמן לעצמי, הגוף שלי מוזנח, אני עושה טובה לעצמי אם אני חופפת פעם ביומיים. מרב עייפות אני נכנסת להתקלח וכל פעם מחדש מוותרת על חפיפה. אני היחידה שמצליחה להרדים אותה הלילה (בעיקר בגלל שבעלי טוען כי ״אין היא לא נרדמת לי ואני לא יכול לסבול את הבכי הזה זה משגע אותי״) אפילו כשאנחנו יוצאים אני יודעת שזה במגבלות סבתא שלא מצליחה להרדים או אפילו להרגיע מבכי את הנכדה. ניסיתי ייעוץ שינה אבל כמובן שאחרי הייעוץ הראשוני היועצת שינה די השאירה אותי להתמודד עם הכל לבד (מניחה שבגלל זה שילמתי לה רק 600 שקל) עד שהרגשתי שאנחנו עולים על דרך המלך הגיעו השיניים ואני פשוט לא מצליחה קשה לי פיזית מנטלית נפשית הכל. עכשיו היא קמה לי שוב אחרי חצי שעה של הנרדמת לילה הנקתי אותה הנחתי אותה במיטה והיא קמה כבר לא יכלתי יצאתי מהחדר אמרתי לבעלי שייכנס ויהיה איתה והיא בוכה ממש אבל אני לא מסוגלת להיכנס לחדר. כל הזמן בעלי מציעה את הפתרון שלו להוציא אותה מהחדר אבל הוא לא מבין שזה רק גורר עוד התעוררויות בלילה וצפייה לשחק. אני עושה עבורה הכל, טקס שינה, שעת רגיעה שעה לפני מקלחת, מקלחת ארוכה, ביי ביי לצעצועים. היא לרגע רואה אותי היא בוכה את החיים אני אובדת עצות ופשוט מחפשת לפרוק תודה אם קראתן עד כאן.