היום הראשון של חופשת קיץ🥴 בנות, בבקשה אל תשפטו אותי. כותבת את הפוסט הזה ובוכה. יש לי בת מדהימה, בת שנה וחצי. במשך כל השנה הייתה חצי יום בגן, שאר היום איתי. בשישי היא לא הולכת לגן, אז שישי-שבת היא איתי יום מלא. ותמיד הכל עובר חלק, כיף לנו אחת עם השניה, אני תמיד מוצאת איך להעסיק אותה ולעניין אותה. והנה התחילה חופשת הקיץ. ליתר דיוק; שבועיים בבית ללא גן. ואני לא מזהה את הילדה! היא היסטרית מהבוקר עם אפוגות קצרצרות (לא כואב לה שום דבר, לא מוציאה שיניים). כל דבר הכי קטן שלא לטעמה היא מתחילה לבכות, לצרוח ולהשתטח ולוקח לי מלא זמן להרגיע אותה. אחרי כמה שעות כאלה פשוט איבדתי סבלנות וצעקתי עליה. על הנסיכה הקטנה הזאת. היא הייתה כל כך מפוחדת. הייתי ממש קרובה ללטלטל אותה מעצבים, אבל עצרתי את עצמי(מודעת לכמה שזה מסוכן). עכשיו היא ישנה, ואני פשוט בוכה. איך ממבוגר אחראי הפכתי למישהו שמאבדת סבלנות? אף פעם לא הרמתי עליה קול! תמיד הדהים אותי שאמהות שאלו "איך שורדים את החופשה עם הילדים", וחשבתי לעצמי: למה ילדת אם את נלחצת מהמחשבה שאת צריכה לבלות איתם יום שלם? והנה אני בדיוק במקום הזה של לשאול איך שורדים את השבועיים האלה, אם ככה עבר היום הראשון? אני כל כך כועסת על עצמי ומרגישה אמא הכי גרועה בעולם. במקופ להנות בחופשה, הבת שלי פשוט קיבלה אמא שמתעצבנת בקלות😔