פריחה בפנים התינוקת שלי בת חודש ובשלושה ימים אחרונים נהיה לה פריחה אדומה בכל הפנים וגם בצוואר... איך אפשר לדעת אם זה הורמונאלי או לא??

היי בנות העם דלקת בשן יכול לגרום לחום

איך מתנהלים כשמנסים להכנס להריון? אני כל חודש חייה ככה ששבועים אני נזהרת מהכל ושבועים רגועה.. כלומר מתחילת הווסת ועד לביוץ יודעת שאין הריון אז מרשה לעצמי הכל, אבל מהרגע שמבייצת ועד לווסת הבאה (שבועיים נוספים) אני כאילו נזהרת מלהרים כבד, לא עושה עיסויים מקלחת רותחת כלום..כלומר נזהרת בדברים שיכולים להקשות על הקליטה לא נזהרת מחומוס וכאלה אני יודעת שאי אפשר לחיות ככה וגם בין היתר יודעת שבשבועיים הראשונים העובר לא משתמש בשליה שלא קיימת עדיין נראה לי אז מדברת בעיקר על עיסויים וכל דבר שמזרים דם...

מישהי שיודעת להסביר?

אני קצת מתוסכלת בן 5 חודשים כל פעם שהוא על הבטן 70% מהפעמים עושה כאילו הוא שוחה באוויר או כמו אווירון .. לא משנה כמה אני מנסה לעודד אותו שמה מולו צעצועים..בגלל זה הוא גם לא יודע להתהפך מהבטן לגב.. איך קובעים לפיזוטרפסטית התפתחותית?

פוסט ארוך אבל שווה את הקריאה 🙏🏼 המון זמן רציתי לשתף את הפוסט הזה כדי לתת כוחות לבנות שעברו מקרה דומה, אבל כל עוד החוויה לא הייתה מעובדת אצלי עד הסוף לא היה לי את הכוחות להביא את זה לכאן.. ספטמבר 2019 אנחנו מגלים שאני בהריון .. התרגשות גדולה ילד ראשון מחכים ומצפים .. מגיעה הסקירה ומגלים שזאת בת והייתה לי תחושת בטן חזקה שזאת בת מההתחלה ואז השמחה אפילו כפולה .. ההתלהבות עולה הולכים לקנות דברים בשבוע יחסית מוקדם משהו כמו 25 שזה גם השבוע שבו עושים את העמסת הסוכר. עושה העמסת סוכר ומקבלת ערך של 135. מתייעצת עם הרופא שלי ועם האחות האם כדאי לעשות העמסת סוכר 100 והם אומרים שזאת תוצאה תקינה והכל בסדר. ממשיכה את ההריון כרגיל והכל טוב. גם הערכת משקל בשבוע 30 תקינה ולא מעידה על שום סכרת (1.450). מגיעה לשבוע 37 עושה הערכת משקל נוספת ואומרים לי 3.250 קצת גדול אבל עדיין לא עולה חשש כלשהו.. בשבוע הזה אני מרגישה הפחתה בתנועות ו מתאשפזת בבית חולים ומשתחררת אחרי יום אחד כשהתנועות חזרו והכל כרגיל.. שבוע 38+5 מרגישה תנועות רגיל עד השעה 16:00 לאחר מכן לא הרגשתי יותר מדיי תנועות ובלילה קלטתי שכבר כמה שעות אין תנועות (בדרך כלל אחרי הצהריים זה היו שעות פחות פעילות שלה אז לא חששתי ככ התחלתי לדאוג לקראת הלילה). מגיעה לבית חולים שבוע 38+5 ומודיעים לי שאין דופק לתינוקת. העולם חרב עלינו אין לנו מושג איך בכלל מתמודדים עם בשורה שכזאת. נכנסים ללידה שקטה וארוכה שלוקחת כמה ימים טובים ובסופה התהליך הזה מסתיים. אני בוחרת כן לראות את התינוקת שלי ואפילו לתת לה שם כי מבחינתי גם אם היא לא כאן היא חלק מאיתנו .. לאחר מכן מגיעים כמה חודשים לא קלים של התמודדות שבחרנו להתמודד נכון הלכנו לטיפול זוגי אצל פסיכולוגית מהממת שהצילה אותנו ונתנה לנו את הכלים להמשיך לצד החוויה הלא קלה הזו. את העוברית שלחנו לנתיחה ואחרי חודשיים בערך הגענו לבית חולים והודיעו לנו שככל הנראה הדבר קרה בגלל סכרת הריון שהתפתחה מאוחר בשבועות מתקדמים ולא הייתה מאוזנת. התינוקת נולדה במשקל של 4+ וגם השילייה הייתה באחוזון מאוד גבוה. עברו חודשיים וחצי (במהלכם עברנו מלא בדיקות של קרשיות ועוד ועוד) ואנחנו בהריון נוסף הפעם הריון עם בן. הריון לא קל בלשון המעטה. חרדות לא מהעולם הזה (המשכנו בטיפול אצל פסיכולוגית גם במהלך ההריון) בהריון הזה עשיתי העמסת סוכר 100 בשבוע סופר מוקדם משהו כמו 10 וכבר גילו לי סכרת הריון. כל ההריון (הריון בסיכון כמובן גם בגלל הסכרת וגם בגלל ההיסטוריה) הייתי מטופלת בתפריט כדי לשמור על איזון ומשבוע 25 גם התחלתי טיפול באינסולין כי כבר לא הצלחתי להיות מאוזנת רק בתפריט. חודש שמיני גם התאשפזתי בגלל שיבושים בסוכר ונשארתי מאושפזת עד הלידה (שלושה וחצי שבועות). הייתה גם התלבטות גדולה האם לילד בקיסרי או באופן טבעי כי הייתה לי בלידה הראשונה כליאת כתפיים קשה וחששו שזה יקרה גם בלידה הזו. בגלל הערכת משקל נמוכה יחסית בחרו לתת לי ללדת באופן טבעי ובשבוע 38 בדיוק הגיח לעולם האהבה של החיים שלי והדבר הכי טוב שקרה לי בחיים בריא ושלם. עברנו תהליך לא פשוט כדי להפוך להיות הורים והריון בסיכון גבוה עם המון פחדים וחששות ., אבל לא היה רגע שנראה לי לא שווה את התוצאה המדהימה הזו והתואר שזכינו בו ״אמא ואבא״. רוצה לחזק את כל הנשים שעוברות לידות שקטות זה מצלק לכל החיים וזה חוויה שנשארת חלק ממך לתמיד אבל תמיד השמש זורחת אחרי החושך תאמינו שיהיה טוב והטוב יגיע 🙏🏼 לגבי סכרת הריון המלצה שלי מכל הלב שאם יש ספק אין ספק זאת בדיקה לא הכי כיפית אבל זה שווה את הסבל שלנו כדי לצאת בידיים מלאות ועם ילד בריא.. תעשו העמסת סוכר 100 אם הערך שלכן הוא גבולי ואם יש לכם איזה תחושה שמשהו לא בסדר .. אחרי הלידה השקטה היה לנו הרבה חושך לא הייתה תקווה אפילו לא קטנה שיגיע יום ונהיה הורים .. אבל זה בא וחשוב לי שתאמינו שזה יגיע שתרימו תראש ותתמודדו עם האובדן בצורה הנכונה.. מאוד קל לשקוע אחרי מקרה כזה ולאבד את האמונה.. לא להתבייש ללכת ולבקש עזרה מקצועית זאת לא בושה וזה מציל חיים ואת הזוגיות .. יש המון זוגות שאחרי מקרים כאלו מתפרקים ולא מצליחים להמשיך ביחד.. מקווה שיש פה מישהי שנגעתי בה או עזרתי לה ונתתי לה תקווה או גרמתי לה ללכת ולהיבדק בצורה מעמיקה יותר.. מאחלת לכל הבנות כאן לידות קלות ובידיים מלאות ושתזכו רק לנחת בהריונות שלכן ..