שערות מאז תחילת ההריון נהייתה לי צמיחה נוראית. ברגע שהבטן התחילה לצאת שמתי לב לשערות עליה. שערות שהציקו לי ותאמת גם הרגשתי לא נעים בגלל האולטרסאונד, המוניטור ובבית אני מרימה את החולצה מעל הבטן(לא נוחה לי). העניין שקצת מעייף לגלח כל כמה ימים. יש למישהי עצה מה לעשות? קצת חוששת משעווה

3 חודשים מדאיג? בן 3 חודש אוכל 120 לא עולה בכמות וגם זה בקושי

מחשבות אובדניות אני כרגע בהריון שני.. טרימסטר שלישי כבר מריחים את הבוף ובראש השנה יוצאת לחופש לפני הלידה... בתחילת ההריון התחלתי לעבוד בעבודה כשעוד לא ידעתי שאני בהריון וגיליתי קצת אחרי שהתחלתי ואמרתי לעצמי שלא יהיה כל כך נורא ומקסימום אעזוב ואחפש משהו אחר... ואז הריון לא צפוי שלא היה רצוי כל כך בהתחלה ואז קורונה ואני תקןעה בעבןדה שאני סובלת בה ואין לי ברירה אלא להישאר... יש לי ילד בן שנה וחצי שאני מטפלת בו בעיקר כי בעלי יש לו עבודה של גדולים והוא איש חשוב ובלה בלה בלה אז צריך לעבוד ואני סתם אחת עם עבודה לא חשובה.. לפני ההריון הראשון הייה לי מקצוע והיתה לי קליניקה שלי והייתי עצמאית ועשיתי את מה שאהבתי ומאז שנכנסתי להריון ראיתי שהתחום שלי לא מתאים לאמהות ועזבתי.. ואיך שרציתי לחזור.. הריון שני.. והעבודה הזאת ... ויש לי בעבר (במהלך גיל טיפשעשרה) 2 ניסיונות התאבדות ולאחרונה חזרו לי המחשבות.... וזה משגע אותי שבזמן שכולם אומרים תודה על שגרה שחוזרת ובמהלך הסגר כולם סבלו אני פרחתי כי כל מה שאני רוצה לעשות זה לא לצאת מהבית ולא לעבוד וזה בדיוק מה שקיבלתי אפילו שבעלי כל התקופה עבד מהבית והייתי עם הילד לבד כל יופ כל היום. אמי מרגישה שאני קצת כותבת הכל מבולבל כי אני קצת נסערת... אין לי סדר בראש.. בעיקרון ברור לי שאני לא אעשה שום דבר כי יש לי ילד וילדה לעתיד ובעל ולאף אחד לא מגיע לחיות עם כזאת אבן על הגב אבל אני לא רוצה שזאת תהיה הסיבה שלי לא לפגוע בעצמי אלא שהחיים שלי יהיו שווים לי מספיק ואני לא רואה את. זה.. אני חיה רחוק מהמשפחה והחברים כי הלכתי בעקבות בעלי ואנחנו גרים דקה ברגל מחמותי וגיסתי ושעה וקצת נסיעה מהמשפחה שלי.. דיברתי עם בעלי על זה אבל הוא די דילג על זה הלאה, כנראה בעיקר כי לא יודע איך להתמודד עם כזה דבר, ואני ממש מבינה אותו זה דבר לא קל להתמודד איתו אבל אני כבר לא יודעת לעשות.. מצד אחד להגיד תודה על זה שלפחות יש פרנסה כשיש מיליון מובטלים בארץ מצד שני אני מעדיפה להיות מובטלת ולשכב על הספה ולא לעשות כלום.. פשוט אין לי כוחות. אפילו אמרתי לבעלי שאחרי הלידה אני רוצה להתגרש ולתת לו משמורת על הילדים כי אני צרגישה שאולי אני לא כשירה אם ככה אני חושבת והוא לא היה מוכן לשמוע על זה. לא באמת יודעת מה הפואנטה שלי בזה שאני כותבת את זה. הכל מבולבל לי ואני לא ממש יודעת בכלל מה אני חושבת תודה לכל מי שהצליחה לקרוא עד לפה

איפה אתן משכיבות את הבייבי (כשהם ממש קטנים) לאחר המקלחת? כשאתן בסלון עם הבעל הכוונה, בשעות שאתם עדין לא הולכים לישון.. בעריסה בחדר? לידכם בסלון? אשמח לשמוע. אני שמה אותה עם בעלי בסלון (בעריסה), ורק בשעה 02:00 שם אותה בעריסה בחדר לידי, חוששת שאני עושה טעות עם כל התזוזות והשינויים האלה...

היי בנות, פעם ראשון שהייתי אצל רופא לשמיעת דופק הוריד אותי משבוע 7+3 ל6+5, אתמול ( לאחר 3 שבועות) אמר שהגודל מתאים ל10+3 בכל מקרה הכי מדויק זה רק בשקיפות שקבעתי ב20.4 מפחדת שזה כבר מאוחר מדי כי הרופא אמר לי שבועות 12-13 אבל היה ממש מרגש לראות אתמול ממש גוף עם ראש רגליים וידיים 🥰

מחפשת המלצה לסל יפה מקש שאפשר לשים בו את הצעצועים של הילד?? 🙂