צריכה חיזוקים.. מרגישה בשבוע האחרון ככל שהשבועות עוברים שאני נכנסת למן מצב שבו אני כל יום לומדת קוראת ונהנית מהחוויה שאני בעזרת השם הולכת לעבור לשלב אחר בחיים... ועם זאת אני מוצאת את עצמי כבר מספר ימים, ללא מנוח, עצבנית מאוד טרודה במחשבות להספיק לארוז תיק, לסדר חדר לקנות 123 ולא לשכוח... ויש עוד 7 שבועות בעזרת השם ללידה. משמע יש עוד קצת זמן. ובמקום זה, אני כל היום זזה, בתנועה, לא נחה, קמה מוקדם כדי להספיק לטרוף את העולם... היחסים ביני לבין בעלי בזמן האחרון מוזרים, אין לי כח לשמוע אותו ובטח שלא לקיים יחסי מין(המון זמן שלא) אני מרגישה שאין הכלה, שכולם וכל העולם נגדי ואני פשוט אבודה. אני מאוד רגישה ומאוד פגיעה. מרגישה שאני מאבדת את עצמי בתוך כל החוויה הזאת, והדבר היחיד שאני עכשיו עושה זה להכנס למיטה בשעה 21 כי אני רוצה לבכות מייאוש ומעצבים שאני עוברת עם עצמי. תודה