סוגייה קשה וכואבת. עשיתי כל מה שאפשר, שיטות קונוונציונליות יותר ופחות. חודשיים וחצי של מאבקים בלתי פוסקים ואין ספור ניסיונות, ופשוט אין לי חלב. כל פעם שרציתי להרים ידיים, החלטתי לעשות עוד ניסיון. בשלב מסויים הרגשתי שזה מתיש אותי. אני משלימה עם היעדר החלב, מנסה משהו חדש, כולי מלאת תקווה שזה יעזור- אבל עדיין אין חלב. משלימה עם זה שוב, מקבלת טיפים אחרים מיועצות הנקה או מנסה תוסף תזונה אחר, מתמלאת מחדש באופטימיות, מחוייבת לחלוטין לתהליך- אבל עדיין אין חלב. וככה במשך מספר רב של פעמים. כל כך הותשתי והרגשתי שזה שואב לי את הכוחות של פשוט להיות אמא, אז הפסקתי. אומנם כשהפסקתי הייתי בלב שלם כי ידעתי שניסיתי הכל, אבל זה עדיין זה כאב לי לכל כך הרבה זמן. עד שהצלחתי לשחרר ולהבין שזה שאין לי חלב לא הופך אותי לאמא פחות טובה ולאישה פחות מוצלחת. תחשבי עם עצמך מה הכי נכון עבורכם לעשות. אין נכון או לא נכון

אני הנקתי קרוב ל3 חודשים עברתי מאה מדורי גיהנום עם ההנקה הזו - פצעים בפיטמות, כאבים מטווווורפים בציצי.. הזעות בלתי פוסקות, מצבי רוח שונים ומשונים.. נתתי צ’אנס, שאבתי קצת.. הילד התחבר טוב אבל מרוב שהזעתי התחלתי להתעצבן והוא היה לא נינוח והחליק מהפיטמה זה היה הקש ששבר את גב הגמל! באותו לילה החלטתי שאני מפסיקה להניק וגם מפסיקה לשאוב.. זה שואב ממני כוחות נפשיים ופיזיים. ניסיתי באמת שניסיתי.. ינק 3 חודשים (גם בשילב של תמ״ל כי לפעמים באמת ינק לא כלכך טוב ונשאר רעב, וגם נתתי לעצמי כמה דקות פנויות) עברנו לתמל בלעדי. אל תרגישי לא טוב עם עצמך. העיקר שאת תהיי מאושרת זה הכי חשוב ❤️ את תהיי מאושרת ואז הילד יהיה רגוע 😊