שולחת לך חיבוק❤ נראה לי שרובנו חוות את הסטירה שאחרי הלידה. תנסי לנוח כמה שיותר,לאכול בריא ובעזרת השם ההרגשה רק תשתפר

כשהגדול שלי נולד הרגשתי בדיוק את מה שאת מרגישה אבל באמת אותי דבר ובנוסף גם אמרתי לבעלי פעמיים ביום לפחות שאני מתחרטת על הרגע שנכנסתי להריון. (ניסינו שנה וחצי להיכנס להריון). הייתי בטוחה שזה נמצב שיהיה לי לנצח ולא האמנתי שיהיה טוב בסוף. לא הרגשתי שום אהבה אליו ועשיתי את מה שצריך לעשות אפילו לא מאכפתיות, זה היה רק כדי שלא יבכה שיהיה לי שקט. עודדו אותי כמה דברים. הדבר הראשון היה לראות תינוקות שגדולים ממנו בחודש חודשיים, זה היה כמו הצצה קטנה לעתיד תמיד, למזלי היו לי מכרות שילדו טיפה לפניי. בזמן הצרחות הייתי מכריחה את עצמי להסתכל על תמונות שלו שאני מצלמת כשהוא רגוע וזה היה עוזר לי לא לשנוא אותו. פעם בשבוע בערב לצאת מהבית לשעתיים 3. אין לי חברות אז יצאתי לבד להליכה או סיבוב בקניון אבל אני מתארת לעצמי שעם חברות יכול להיות נחמד יותר. אני לא יודעת אם זה יעזור לך או לא אבל אני אגיד שזה באמת עובר. הבן שלי בן 2.5 ואני כל כך אוהבת אותו והוא כל כך מתוק ואני לא יכולה בלעדיו ❤ ודבר אחרון.. אל ץרגישי אשמה ואל תרגישי רע עם הרגשות שלך, את ממש ממש בסדר ומותר לך להרגיש ככה.

במידה ואת מניקה תשאבי במידה ואת נותנת תמל מעולה בשתי המקרים תשבי תדברי ים בעלך הוא גם יקום אליה. בקשר לה שאת מרגישה מוזנחת זו תקופה והיא תעבור תנסי שהיא ישנה להיכנס למקלחת להתרענן להביא אפילו לבית קוסמטיקאית זה יעשה את העבודה. בסך הכל שה שמני וזה יעבור

מה שאת מרגישה עכשיו זה טבעי ונורמלי. אני ילדתי לפני ארבעה חודשים והשינוי הזה טלטל אותי ופחדתי שזה יפגע בקשר שלי אליו. ככל שהזמן עובר את לומדת למצוא את האיזון ולא לשכוח את עצמך. דברי עם בן זוגך ותקבעו זמנים בהם אתם תבלו ביחד או אפילו את לבד. חשוב מאוד לשמור על זה, גם יציאה קצרה שלך מהבית בלי התינוק זה משמעותי. שולחת לך חיבוק גדול ותזכרי שזו תקופה והיא תעבור, את לא לבד ❤️