שבוע 37 וקשה לי בטירוף.. אני מרגישה לא נעים שאני ״מתבכיינת״ על דבר כל כך מדהים שקורה בגוף שלי אבל כל כך קשה לי. אני עם כאבים באגן ברמה שאני לא יכולה ללכת מטר בלי להתחיל לצלוע, אני בשמירת הריון על זה ומתחרפנת בבית כל היום. אני מרגישה שאני שוקעת בדיכאון. כל בן אדם מרגי בנוח לזרוק לי הערות כמו ״איזה ענקית את״ ״את בטוחה שיש שם רק עובר אחד״ וכדומה. מרגישה כבר לא נעים להתלונן על הכאבים ועל התחושות בפני בן זוגי/ אמא שלי וחברות. מרגישה שפשוט אין לי אוויר יותר. אני כבר שבוע עם פתיחה 1 ומחיקה 70% ועם כאבים של גב ובטן מה שהוסבר לי שזה צירים (הריון ראשון לכן לא יודעת איך צירים מרגישים). קשה לי פשוט אני כבר כל כך רוצה ללדת וכל החגמולוגיות סביבי אומרות לי ״אם את חושבת שיהיה לך קל יותר שתלשי את טועה״ אני מחכה ללילות ללא שינה בגלל הילדה שלי ולא כי לא נוח לי בגוף וכי באף זווית לא נכנס לי מספיק אוויר. אני מחכה לזה כל כך ומצפה שהיא תצא כבר. הייתי חייבת לפרוק