עצבנית!!! עם תינוקת בת חודשיים. אתמול בעלי אמר שהיום נעשה יום כיף, נצא לארוחת בוקר ונקנה לילדה קצת בגדים לחורף. הוא אתמול חזר מהעבודה, התחיל להאכיל את הילדה חצי בקבוק ואז אמר ״ואי אני חייב לשים את הראש כי בערב אני הולך לשיעור תורה״, אז אמרתי לו תביא אני ימשיך להאכיל אותה ותנוח. הלך לישון, יש לציין שהילדה כבר הייתה אחרי מקלחת מתוקתקת (לא מחכה לו שיחזןר מהעבודה ויקלח אותה איתי אלא כבר עושה את זה לבד). הבית מתוקתק נקי העברתי סמרטוט הכל מסודר יש אוכל הכל פיקס. המשכתי להאכיל אותה הוא נכנס לישון, התעורר, הלך לבית כנסת, חזר לבית להתארגן ומשם יצא לשיעור תורה. ***הוא לקח יום חופש היום במיוחד בגלל השיעור הזה*** חזר לבית ב2 בלילה שאני והילדה כבר ישנו. היום הילדה קמה ב7 לאכול, האכיל אותה ושם לי אותה ליידי במיטה יעני שתרדם אחרי שאמרתי לו אלף פעמים שבבוקר היא לא ישנה בשעות האלה אחרי שהיא קמה לאכול. אבל הוא כאילו ראש קטן העיקר ״האכלתי״ והוא התארגן מהר ללכת לבית כנסת. הילדה כמובן הייתה ערה ולא רצתה לישון, אז אמרתי לו ״עד שאתה ביום חופש לא יכולת לתת לי עוד טיפה לישון?״ מיותר לציין שכבר התעוררתי מכל הסיטואציה והוא כבר יצא להתפלל. קמתי בעצבים ברמות. כאילו מה? אני תמיד מוותרת על עצמי כדי שלך יהיה טוב אז למה זה לא הפוך?? למה אף פעם הוא לא מתחשב?? ראבק!!!!!!!!!! • אתה לא קם בלילות במהלך השבוע כי אתה עובד ואני גם לא מבקשת ולא אבקש. • אתה מגיע כל יום לבית מתוקתק!! לא מבקשת עזרה בכלום באמת, כלום כלום כלום. • בחיים לא לקחת בשבילי יום חופש כדי שאני ינוח, אבל בשביל השיעור תורה כן??? • למה אתה לא מוותר על הדברים שלך גם אם זה במחיר של לפגוע בי , ואני מוותרת על עצמי כדי לא לפגוע בך??? עכשיו הוא חזר לבית מהתפילה, לא דיברתי איתו אני עם הילדה. הוא אומר לי טוב את לא רוצה להתארגן? אמרתי לו לא אין לי בעיה לוותר גם. ככה אני מפורצפת בסלון. אל תגידו לי לדבר איתו על הדברים כי כבר דיברתי אלף פעמים ובאותו רגע הוא מתנצל וחוזר על הדברים האלה אז כבר אין לי כוח. באמת אני כבר מאוכזבת כל כך... וכל ריב כזה גורם לי להיזכר במה שאמא שלו ואחותו עשו לי אחרי הלידה ואיך שהם התנהגו אליי חרא אחרי הלידה, זה מציף לי הכל ועוד יותר אני מתעצבנת ובוכה בתוך עצמי זה פשוט מציף לי הכל.