מרגישה צורך לפרוק. יש לי 3 ילדים צמודים ף, הגדול בן 3 האמצעי 2 והקטן 4 חודשים. אני כבר 3 וחצי שנים יושבת בבית בלי עבודה. בשנה וחצי האחרונות (קורונה) שני הילדים שלי איתי בבית. לא שלחתי לגנים ולמסגרות. לא היינו יוצאים לטייל בגלל הקוקונה וההיריון ובחודשים האחרונים אחרי הלידה מרגישה שאני מותשת. מרגישה שבעלי לא מעריך אותי, חושב שאני יושבת רגל על רגל כל היום. לא מבין ש3 ילדים קטנים זה מתיש. גם לשחק איתם, לנקות אחריהם ועבודות הבית, והנקה הכל ביחד אין לי עזרה מאף אחד. הורי גרים בדרום ואני במרכז. מרגישה לבד. הילדים הגדולים רוב היום רבים מרביצים. ואני מתחילה להתעצבן ובעלי כשרואה שאני עצבנית אומר שאני יותר מדי עצבנית, שאני כל היום רבה עם הילדים. אבל הוא הולך לעבודה חוזר ישן לו שעה. ואז יושב על הטלפון. אני כל היום מתרוצצת עם הילדים ואחרי זה מקלחת ומרדימה לבד. מרגישה שאני הולכת להשתגע או להכנס לדיכאון. אני אישה שמחה, כיף לי עם הילדים ואוהבת אותם מאוד. כל יום משחקים ונהנים. אבל יש קטעים שמתעצבנת. אבל השגרה עייפה אותי. כשאני פורקת לבעלי הוא מתחיל להגיד שהיה קורונה לא היה לאן לצאת והיריון ועבודה שלי ולא יודעת מה.