למי לא ראו דופק בשבוע 7? ומתי כן ראו לכן?

לידה 3 הייתה לכן יותר מהירה?

בטא בדיקת בטא בשבוע 4 פלוס 5 כמה יצא לכן ?

בנות מעדכנת סודה למין העובר זה חארטה יש לי תוסס כמו של בן חזרתי מהסקירה אחרי שלושה בנים להריון דומה לשניים יש לי בת וגם הטבלה הסינית יצאה בן גם חשק שיש לי למלוח ולבשר בקציור רק הסקירה קובעת והכי חשוב הברחאוץ

בבקשה תעזרו לי אני חסרת אונים הבת שלי בשבוע האחרון מסרבת לשתות תמל בלחץ שותה 120 מל היא עוד לא מבוססת מוצקים בוקר וערב זורמת קצת על האוכל אבל צהריים לא אוכלת כל מה שמביאה לה טועמת קצת וזהו, מה עושים במצב כזה שבקושי אוכלת מזון רגיל ולא רוצה תמל?? אני ממש בוכה איך תגדל ככה היא עוד שנייה בת שנה

טריגר תמונה בתגובות התמונה שאעלה, היא תמונה של עובר בשבוע ה13 להריון. אני יודעת שזה יעשה רע לחלקכן כאן, לכן מי שלא מסוגלת, שתעבור לפוסט הבא. זהו חלק ממעגל החיים והמוות. ועם כמה שזה קשה לחוות אובדן, במיוחד לנו הנשים. עם כל ההורמונים שמשתוללים לנו בגוף, חשוב לדעת גם להיפרד כראוי. ולטפל בנפש הפצועה, בחור בלב שנוצר. אפילו שאי אפשר להרגיש את העובר בשבוע כזה מוקדם. זה עדיין יצור חי שהתחיל לגדול ולהתפתח בתוך הרחם שלך. וברור שמהרגע שגילית על ההריון, התחברת אליו. וברור שהוא הפך להיות חלק ממך. אבל הגוף האנושי לפעמים עושה תהליכים פיזיולוגיים על מנת לשמור על בריאותינו. לפעמים העובר שברחם, מפתח בצורה לא תקינה, ועם כמה שזה עצוב וכואב, עדיף שיסיים את המסע שלו בשלב כזה מוקדם, ולא בשלב מאוחר יותר של ההריון או אחרי הלידה. כי הכאב יהיה עצום יותר. כל אישה שחווה הפלה או לידה שקטה, חווה אובדן. ומותר לה והיא צריכה להתאבל. הכי חשוב לדבר על זה. לפרוק את הכאב הזה החוצה. לא לפחד לשתף את האנשים שקרובים אלייך בכאב העצום שאת חווה. כל אישה כזו, צריכה לעבור את חמשת שלבי האבל כדי להצליח לחזור לעצמה עד כמה שניתן. כל אחת בקצב שלה ובזמן שלה. לא לזרז תהליכים כאלו. הנפש צריכה להחלים. הצלקת בלב צריכה להתאחות. כל אישה שחוותה אובדן כזה, את לא לבד. יש המון נשים כמוך. זהו נושא שלא מדברים עליו. זהו נושא כאוב להמון נשים. אבל אם הייתה יותר מודעות, ואם הדרך להחלים מהאובדן הייתה מתנהלת בצורה אחרת, זה לא היה "מביש" לדבר על זה. קראתי על נשים שכתבו שזה בגלל שהגוף שלהן דפוק. או שהן אשמות. אז לא. ממש ממש לא. את לא אשמה. והגוף שלך לא דפוק. ההפך. הגוף שלך כלכך חכם, והוא יודע שהעובר הזה לא צריך להיוולד. אולי מלכתחילה העובר התפתח בצורה לא תקינה. עם שלל בעיות גנטיות ופיזיות? הגוף שלך ידע "להיפטר" מעובר שכנראה לא היה בר מחייה. לעובר נמנע סבל מהלגיע לעולם הזה ולסבול. ואת כאישה, כאמא(כי מהרגע שנקלטת להריון הפכת לאמא) לא צריכה להאשים את עצמך. תאהבי את עצמך יותר. תעריכי את עצמך יותר. תיהי שלמה עם עצמך ועם כל מה שקורה. לטוב או לרע. ואל תשכחי, את לא לבד. אל תשכחי, את לא אשמה, והגוף שלך לא דפוק❤🤍