וואו הרגשתי בול כמוך. כמה חודשים אחרי הלידה בעלי טס לשבוע מהעבודה. ככ חששתי, לא ידעתי מה לעשות, הרצתי כל מיני תרחישים הזויים, ואם יקרה ככה ואם יקרה אחרת מה אני יעשה. בפועל, לא היה נורא בכלל. פשוט התנהלתי רגיל. במהלך היום הלכתי לשבת אצל משפחה או חברות ובערב באותה השעה בדיוק התחלתי טקס שינה. קילחתי אותה, אוכל ולמיטה, הכל רגיל. בהתחלה היה לי טיפה יותר קשה כי אין עזרה (אם יש מישהו שיכול לבוא לעזור לך זה מעולה) אבל אח''כ התרגלתי ואפילו נהנתי, אף אחד לא בלבל לי את המח, תעשי ככה ותביאי לה ככה, רק אני מחליטה וזה הכי כייף:)

אוףףףףף! תודה על התגובה! הוא יהיה פה בטקס לילה רק אחרכך בלילה עצמו אני אצטרך להיות לבד ואני פשוט מתה מפחד באמת מריצה את כל התסריטים האפשריים! משהו בלילה בחושך מפחיד אותי יש הרגשה כזו של בדידות להיות ככה לבד עם אחראיות גדולה 🥺

נכון הרגשתי אחריות ענקית על כתפיי אבל תחשבי שגם כשהוא שם את עושה אותו הדבר הולכים לישון רגיל ואם התינוק קם אז את פשוט קמה רגיל מאכילה אותו מחליפה לו וכל מה שאת עושה ברגיל וחוזרים לישון ובבוקר מניחה שבעלך כבר יחזור

האמת שבעלי ממש עוזר בלילה הוא גם מאכיל פעם אחת וגם עוזר עם החלפת חיתול ובבוקר הוא יחזור ישר לישון כי הוא יעבוד כל הלילה בקיצור מתה מפחד