ראיתי פה תמונה שמישהי פרסמה על הנקה כאן ואני חייבת לשתף כשילדתי התינוק לא היה איתי הוא היה בפגייה, ובעקבות כך הצטבר לי מלא חלב. מרוב החלב נהיה לי דלקת ניסיתי לסחוט לא הצלחתי, ניסיתי לשאוב לא הצלחתי, וההרגשה הזו ההרגשה שאת אמא לא מוצלחת, שמההיריון כולם אומרים לך את הולכת להניק נכון? תדעי לך שחלב אם זה החלב הכי בריא זה ויטמנים. את מכינה את עצמך עוד מראש, רפידות הנקה, משאבה, שקיות חלב, פטמות סילקון ומה לא. ואז שאת נשברת עם עצמך שאת כאובה כל כך אחרי הלידה שאת מלאת תפרים וקרעים, שהתינוק שלך רחוק ממך שם בפגייה ואת סובלת עם הכמות חלב המטורפת ואת מתחילה לפתח חום מרוב חלב. הדבר הראשון ששמעתי ביציאה מהבית חולים את מניקה נכון? והאחיות בבית חולים? לא הפסיקו להתקשר אלי "אמא את באה להניק? התינוק רעב" ואת עם דמעות בעיינים מרגישה כושלת שאת לא יכולה לקום מהמיטה ולא יוצא לך חלב. אז החלטתי לוותר הגוף שלי סימן לי תעצרי את מעמיסה עליי. ייבשתי את החלב. הילד שלי סובל מרפלקוס נוראי, ואתן חושבות שפה נגמרו הביקורות? לא. טלפונים מהאנשים הקרובים אליי מהמשפחה שלי מהמשפחה של בעלי למה את לא מניקה אותו??? אם היית מניקה הוא לא היה סובל ככה. ואת עם דמעות בעיינים ואני צועקת בתוך עצמי למה אף אחד לא מבין אותי! אני הייתי רוצה שיהיה רע לילד שלי?? אני?? ששמרתי עליו 9 חודשים כמו ביצת זהב. שלקחתי סיכונים ועשיתי חיסון קורונה שאין לי מושג מה הוא אבל מהפחד ששמא אני אדבק ויקרה לו משהו לקחתי את הסיכון. שהפסקתי לעשן בשבילו מתחילת ההיריון, שסבלתי בדיקות חודרניות. והכי חשוב שעברתי פאקינג ייסורים להוציא אותו. אתם מותחים עלי ביקורת? אני אמא רעה? אני אשמה במצבו? ועוד תגובה נוראית שאמרו לי את אשמה אם היית מניקה הוא לא היה סובל ככה. כל כך קל לאנשים לדבר. כל כך קל!!! אנחנו עוברות לידה וזה הדבר הכי קשה שעברתי בחיים, אני רוצה את הכי טוב לתינוק שלי ובסוף אני צריכה לשמוע שאני אשמה שהוא סובל. אז כן הילד שלי עוד סובל, ואני עוד כאובה, וכן אני עדיין בתחושת פספוס ! וכשאני רואה שעדיין יוצא חלב קצת הלב שלי מתפוצץ למה לא הצלחתי! אולי ויתרתי מהר מדי! אולי לא נלחמתי מספיק. זה לא פוסט עידוד זה פוסט פירוק. אני רואה נשים מניקות אני מרגישה שאני חלשה שויתרתי מהר מדי. לאנשים כל כך קל לדבר מהצד. והכי כואב שנשים מתחו עלי ביקורת אתן, אתן שיודעות כמה קשה לידה והנקה והרשתן לעצמכן. אולי אני לא הצלחתי, אבל אני יודעת לפחות שנלחמתי עם הגוף שלי והרמתי ידיים בסוף.