בבקשה תעזרו לייי אני לא מצליחה לשלוט על עצמי ילדתי לפני חודשיים בת ראשונה שהיא ברכה ואני ובעלי מאוהבים בה והכל בסדר ברוך ה׳ ! הוא שותף מלא , מאכיל את הילדה , מחתל , לפעמים גם מקלח, תמיד חוזר עם קניות בשבילה כמו בגדים או משחקי התפתחות וכו.. והוא עובד משש בבוקר וחוזר בערך בשבע בערב. מבחינת עבודות הבית הוא לא עושה כלום אבל זה בגלל המקומות שבאנו מהם והבתים שגדלנו בהם , הוא גדל בבית שגברים לא עושים כלום ואני גם ככה ובאמת באמת באמת שאין לי בעיה עם זה והכל באהבה. אנחנו נשואים כבר 3 שנים וההריון עבר בסדר גמור אבל מאז שילדתי כל ההורמונים נפלו עליי בבת אחת !!! כל השבוע עובר טוב ואיך שמגיע שישי שבת אנחנו רבים בלי הפסקה רוב הריבים אפילו כולם זה נטו בגללי אני זאת שמתחילה את הרחב ומשתוללת וצועקת וומתעצבנת , עוברת מ 0 ל 10000000 בפחות מחצי שנייה ואני יודעת שאני אשמה ברגע שמתחיל הריב אבל בגלל שאני בשוונג אני לא מספיקה והאמת גם לא כלכך יודעת איך לרדת מהעץ שטיפסתי עליו אז אנחנו נשארים במצב חראא עד יום ראשון שהוא הולך לעבודה וכשהוא חוזר הכל ממשיך כרגיל , וככה זה חוזר על עצמו כמעט כל שבת אני לא רוצה להשתמש בתירוץ של הורמונים אני רוצה לקחת שליטה על עצמי שלבעלי לא ימאס ממני ויברח בסוף איך אפשר להגיע רגועה יותר לסופש? אני ממש מרגישה שאני מאבדת את זה בלי סיבה !!!!! תעזרו לי בנותתתת בבקשה אני כלכך רוצה שאת השבת הזמן היחיד שבאמת יש לנו לבלות ביחד נעביר בכיף ובשמחה בלי ריבים ובאלגנים שהם מטו באשמתי כרגע אני רואה עליו שהוא מבין שאני אחרי לידה ויש הורמונים ובלה בלה בלה והווא סולח ומבליג אבל אני ממש על זמן שאול עד שימאס לו ובלי קשר לא מגיע חו היחס הזההבכללל ! אנחנו כן יוצאים היחד המוןןןן ומשאירים את הילדה אצל אחת מהסבתות אז ככה שזמן ביחד זה לא מה שחסר יש בנינו תקשורת מעולה ואנחנו מאוד פתוחים אחד עם השני ותמיד כשאני עושה טעות אני מתנצלת וככה גם הוא אבל רק בריבים שמתחילים בשישי שאני ממש מאבדת את זה אני לא מצליחה להתנצל אבל מצד שני אני גם לא נרגעת ורק מוסיפה אש למדורה 😞