חייבת לחלוק כי אני בטוחה שאני לא היחידה שמרגישה ככה ואולי תוכלו לעודד אותי מעט… אני בחודש שמיני, מאז תחילת ההריון אני לא מרבה לצאת לישיבות של החברים כי יושבים בבית, כולם מעשנים וקשה לי מאד עם כל העשן והריח. הבן זוג שלי לעומת זאת הולך קבוע בחמישי ובעוד יום באמצע שבוע לישיבה עם חברים, באמת שאני מפגרת לו באהבה ומבינה את הצורך שלו והרצון שלו. אבל אני מרגישה כל כך לבד.. מרגישה לחברות שלי אין עניין בי כי אני לא שותה ולא מעשנת וכי אולי קשה לי ואני עייפה. למען האמת גם לי קשה איתן כשהם שתויות כבר וצועקות וזה קצת מציק לי. אבל הינה גם היום טו באב, גם אם לא תכננו לצאת לבלות אמרתי נהיה יחד בבית אבל ברגע האחרון הוא הלך לחברים. זה פשוט מתסכל אותי אני לא יכולה להפסיק לבכות אני מרגישה פשוט לבד שאין לי עם מי לחלוק שזה גם לא מעניין אף אחד ושגם אחרי הלידה אהיה כל הזמן לבד עם הילדה והוא יצא ויבלה.