משחה דואק בנות, מי פה סבלה מפצעים בפנים והשתמשה בדואק? ממליצות? בטוח שמותר?

פקאן האם אפשר להביא פקאן טחון כחלק משייק פירות? צריך גם כטעימות אן שאפשר לתת כבר ככה?

מתגרשת פלוס 2. שבורה נפשית כל כך! אני אצל ההורים שלי והם עוזרים לי בהכל.. ועדיין אני מרגישה שאני קורסת. לא עומדת בכאב הזה, באכזבה הזו מהחיים ומהבעל, מהפגיעה שבעלי בחר בסמים על פניי, בחוסר צדק שהילדים שלי יגדלו בלי אבא ואמא יחד. קשה לי כל כך לחשוב שאצליח להתחתן שוב, להתאהב ככה שוב ולשכוח מבעלי למרות כל הרע שעשה לי. קשה לי להאמין שיום אחד יהיה לי טוב ויפסיק לכאוב לי כל כךךךך. אני צעירה, למה נגזר עליי להעביר את כל חיי בלי אהבה? הילדים שלי יהיו איתי לנצח והם הדבר היחיד שמרים אותי בתקופה הזו.. למרות הכאב הענק עליהם ועל מה שהם חווים.. אני עצובה כל כך והלב שלי שבור ואני מרגישש שאין לי אוויר יותר ושהעולם פשוט לא מקום טוב יותר

נופי כנסי רגע צריכה את עזרתך 😋

אני מרגישה ממש חרא עם עצמי... כבר יצא לי לכתוב פה פעם על זה שיש לי חברה טובה שלא מצליחה להכנס להריון כבר כמה שנים ואני לא יודעת איך לספר לה ושהיא שאלה אותי בתקופה האחרונה כמה פעמים אם אני בהריון ושיקרתי לה שאני לא (כדי לא לבאס אותה ובעיקר נגד עין הרע כי יש לנו עוד חברה שבהריון והיא כל הזמן מדברת על זה שהיא ״שונאת״ אותה על זה שהיא בהריון ואומרת דברים רעים) היא כזאת היא כל הזמן שואלת את כולן אם הן בהריון כדי לראות איפה היא עומדת ובשביל ללכלך על מי שבהריון מקנאה. כמובן שאני לא מאשימה אותה בסוף כשלכולן מסביבך יש את הדבר שאת הכי רוצה ולך אין את נהיית קנאית ועוינת כלפי מי שיש לה. בקיצור אתמול אחרי שדחיתי מפגשים איתה תקופה ארוכה נפגשנו. התכוננתי מראש עם גרביון מחטב ושמלה חורפית מאוד רחבה ובלי קשר בקושי יש לי בטן ועוד לא סיפרתי לאף אחד חוץ מלהורים על ההריון (שבוע 17). לקח לה פחות מ10 דקות להגיד לי ״מזל טוב״ בפרצוף חצי מאוכזב חצי כועס ומאז היחס שלה אליי נהיה קר. אני לגמרי מבינה אותה כי היא משתפת אותי בכל הטיפולים שהיא עוברת ובכל הקשיים ואני בסוף יצאתי אפסית שב17 שבועות של הריון לא טרחתי לשתף כלום. והיא כל הזמן אומרת לי ״אני לא רוצה שבחיים מה שאני עוברת ימנע ממך לספר לי דברים״ וכאלה ואני כל הזמן אומרת שאין לי מה לספר. אני מרגישה כ״כ רע עם עצמי. אמרתי לה שלא סיפרתי עדיין לאף אחד אבל היא התעלמה כי מבחינתה היא הראשונה שהייתי צריכה לספר לה בכל מקרה, פשוט לפני הרבה זמן... אני בכלל שמה לב שאני מתקשה באופן כללי לספר. בעבודה תכננתי לספר בשבוע 15 אחרי הסקירה ועד עכשיו שבועיים אחרי עוד לא מצאתי את המילים. חברה טובה בעבודה סיפרה לי בשושו על ההריון שלה בשבוע 10 (אני הייתי כבר ב13) ובמקום לספר לה התחלתי לשאול אותה שאלות של כיתה א׳ על הריון כדי לעשות רושם שאני לא מבינה בזה כלום והנושא רחוק ממני. עכשיו כבר זאת מהעבודה בשבוע 14 וכל הזמן יש שיחות על הריון סביבנו ואני רק משחקת אותה טיפשה. גם חברה שלי שגילתה אתמול אני לא יודעת אם אני יותר מרגישה חרא שלא סיפרתי או חרא שהיא עכשיו יודעת ואני לא יודעת איך לאכול את זה עכשיו כשמישהו יודע. מישהי יכולה להסביר לי מה דפוק בי??? כי נראה לי גם כשאגיע לחודש תשיעי ואנשים ישאלו אותי אם אני בהריון אני אגיד לא ושסתם השמנתי. סליחה על החפירה

תינוקת בת שלוש חודשים, מורחת לה משחת החתלה של מוזילה. מה אפשר לעשות ?