קשה לי, פשוט קשה לי, לא בא לי יותר לטפל בילדה. והאמת שאני כבר לא יודעת אם בא לי את בעלי עם האטימות שלו. אני גרה מתחת לחמתי למרות שממש לא בא לי על מנת שנקנה פה בית. אני לא עובדת ולא לומדת כל היום סביב הילדה שלי בת השנה וחודשיים. מניקה אותה עדיין. כל הרדמה איתה זה סיוט. בעלי בחור עצבני וקשה לי גם את זה להכיל. חזרתי מבואסת מטיול עם המשפחה שלי בצפון ואמרתי שזהו די אני לא רוצה יותר לטפל הילדה והוא קבע שאני מוציאה עליו את העצבים התעצבן ויצא מהבית עלה לאמא שלו. כל היום אני לבד למרות שהוא בקושי עובד. הולך מטייל יוצא עם חברים הולך לאמא שלו ואז גם שהוא בבית הוא באקס בוקס. אני מרגישה שאני נעלמת. לא בא לי את הבת שלי לא בא לי את בעלי בא לי חופשה בא לי שקט לאן שאני לא הולכת אני לא נהנת לא כיף לי הכל סוגר עליי. אני לא מרגיע שיש תכלית לעולם מרכישה פשוט מיותרת ללא מטרה ללא תכלית אין לי כיוון בכלום ושום דבר. אין לי כוחות פשוט אין לי כוחות. אין עצבים לעצבים של בעלי ואין לי עצבים לעצמי. מה שאני לט עושה לא טוב לי