רוצה לפרוק קצת כשהכרתי את בעלי הייתי באמת מאוהבת ברמות היתי מטורפך עליו באמת אהבה כמו בסרטים היתי צעירה בת 22 כשהכרנו ובעבודה היתי מספרת עליו ומשוויצה בו והן היו אומרת לי חכי אחרי שיגיעו הילדים זה ישתנה ובאמת היתי מתעצבנת ואומרת להם ממש לא אתם לכ מכירים אותו אין גברים כאלה הוא היה מדהים ברמות ואני לא מגזימה אם זה לזרום איתי בעל שטות היה בא איתי לכל דבר קונה לי מפנק מזמין לי אוכל מכבד הכל מהכל פשוט מושלם ובאמת אחרי שהגדולה נולדה זה לאט לאט השתנה לחץ עצבים מריבות צעקות היום אנחנו כבר עם 3 ילדים והמצב חרבנה במילים עדינות מקללים אחד את השניה זורקים חפצים הדיבור היומיומי אפילו הפך לטון דוחה אני נזכרת שבהתחלה שלנו רבנו ונפלט לי ״בן זונה״ הוא יצא מהבית ולא הסכים לחזור עד שאבטיח שזה לא יקרה יותר הוא היה הכי נגד קללות בזוגיות זה היה ממש קו אדום היום זה כל מילה שניה שלנו ומה שהכי כואב לי זה שאני יודעת שאני זו שהרסתי הכל אני התחלתי לדבר מסריח וראיתי שהוא לא קם והוצך יותר כנראה בגלל הילדים וזה הפך ממש להרגל כמו שאמרתי היום בבוקר הוא קם להתארגן לעבודה ועשה רעש ומילמלתינכזה בן זונהה כי התינוק ישן בעריסה לידי בחדר הוא פשוט זרק עלי כפכף תקשיבו די באמת נמאס לי ולא משנה כמה ניסינו אין הקשר רקוב חצינו יותר מדי גבולות ואין כבוד לא טוב לי ככה :/ והאמת גם מגיע לו מישהי הרבה יותר טובה ממני הוא עובד מפרנס אבא מושלם ואני רק מתלוננת ומציקה למה אני כזאת מעצבנת אוף