תנשמי, תבקשי עזרה ! מבטיחה לך שזה עובר, את תלמדי להכיר את הבייבי , את הצרכים שלו, את הבכי שלו ויהיה לך הרבה יותר קל. אבל באמת חשוב שתשקפי לקרובים אלייך מה שאת מרגישה, אני בטוחה שכולם סביבך יעזרו לך לעבור את התקופה הזאת שהיא מאתגרת וחדשה לך. תזכרי לך שיש לך אינסטינקט אימהי ואת יודעת בדיוק מה רוצה הילד שלך ... גם אם עכשיו זה מרגיש לך כמו פנטזיה אבל זה יקרה.

זה ממש ממש בסדר להרגיש ככה ובטח ששבועיים אחרי לידה.. בהתחלה כולם עוטפים והתינוק עוד שקט ממש ואז לאט לאט מתחילים להתמודד עם המציאות, גזים, הכל חדש, לא ידוע ולא מוכר.. פשוט תנשמי ותזכרי שזה יעבור ותבקשי עזרה מחברה או משפחה ומבעלך.. אל תחשבי שאת שונה מנשים אחרות כולן חוטפות כאפה כלשהי בזמן כלשהו.. בנוסף תשתדלי לנמנם יחד איתו (בין הכביסות הניקיונות והשיגועים חחח) זה עובר ואת תהני והוא בע"ה ישן לילה שלם וגם את והכלללל יהיה בסדר 🥰🥰🥰🥰🥰

אני יכולה לתת לך טיפ אחד שלי מאוד עזר אחרי הלידה הראשונה, אם את מרגישה שאת במצוקה כשהתינוק בוכה ושבא לך לטפס על הקירות ולצעוק מרוב תסכול, פשוט תשימי אותו במקום בטוח, במיטה שלו ותצאי לנשום אוויר לחדר אחר ל2 דקות. תתאפסי ותחזרי, כבר הבכי ינגן לך על המצפון ויחזיר אותך אולי אפילו עוד לפני שיחלפו ה2 דקות, אף תינוק לא מת מטיפה של בכי. הוא צריך אמא בריאה בנפשה ולא אמא שמתרגזת מהבכי, אין אמא שזה לא קרה, מי שתגיד לך שזה לא קרה לה היא משקרת.או שהיה לה באמת נס גדול..אחרי לידה ראשונה פתאום קשה לקבל את הכל יחד זה מוזר כל החבילה...אבל לאט לאט מתרגלים למציאות אחרת כביכול קשוחה יותר אבל לאט לאט מבינים איך שהמציאות החדשה מדהימה, מספקת, מלאת אהבה ונתינה אינסופית, מלאה בעייפות כרונית חחח אבל שווה את הכל. לוקח זמן , לכולנו זה לא בא בלחיצת כפתור, כולנו עבדנו על זה קשה, חיכינו בסבלנות, קיבלנו את העזרה לפעמים ולפעמים לא היה בא לנו האמת..רצינו לבד הכל למרות הקושי..ככה אני הייתי. רציתי רק מבעלי עזרה ולא מכל שאר המשפחה שבאה ורצתה באמת לעזור. זה הטיפ שנתנו לי וזה עזר לי מאוד...בהצלחה מאמי נשיקות .