פריקה... אנחנו נשואים שנה.. אני חודש תשיעי ואנחנו גרים אצל הוריי (אין לנו ברירה אחרת) אני בשמירת היריון.. ופשוט קשה לי.. אני כל כך צריכה את הפינה שלי את השקט שלי את הלבד שלי.. אני מרגישה כלואה בחדר שלי..כאילו אני בתיכון..כאילו אני מתבגרת ולא שנייה לפני שאני הופכת לאמא בע"ה.. למה כל כך קשה לזוג צעיר להתחיל את החיים שלו במדינה הזו ??? :( זה פשוט נוראי .. וזה הולך להיות ככה עוד הרבה זמן ממה שזה נראה.. אני כל כך מקווה שאחרי הלידה בע"ה אני ארגיש קצת אחרת..ואמא שלי לא תשגע אותי.. והתינוקי יביא את הברכה ואת השמחה .. אני מודה לאלוהים על מה שיש כי ברוך השם יש לי את בעלי איפה לישון ומה לאכול אבל די אני כמעט בת 30 ואני עדיין פה.. אני רוצה להתחיל תחיים שלי כבר ... איך עושים את זה שבית כל כך יקר?? יהיה בסדר אני יודעת...סתם פרקתי

שבוע 32 מי איתי 🎉🎉🎉

איך מעלימים ריח אקונומיקה מהידיים אמאאללה??

לא קובה ולא שניצל זה השישי שלי 😉 יכולה לחיות על זה

שאלה, האם בטא יכולה להמשיך להכפיל את עצמה גם אם אין דופק?

אמהות לילדים עם אוטיזם מה התיפקוד ? מבחינת יצירת קשר עין ? אוהבים חברה ילדים בני גילם ? ומבחינת עשייה ? אשמח לדעת