חייבת לפרוקק אני בבית מאז שהתחיל משבר הקורונה, הריון, לידה, עכשיו התינוקי בן חצי שנה ויצא שאני עדיין בבית ומתכוונת אפילו למשוך עוד כי מפחדת כרגע מהגנים. אני ובעלי מהנדסים ומאוד קשה לי עם זה שאני בבית אחרי שלמדתי כל כך קשה והוא עובד ומגשים את עצמו.. הרבה פעמים אני מרגישה אפילו קצת התנשאות מצידו ושהוא מקטין אותי כי הוא כבר התקדם בקריירה ואני תקועה. אני יודעת שהוא לא מתכוון לזה וזה הכל אצלי בראש וזה נובע כנראה מהתסכול ומה״אגו״ שלי שאני בבית מובטלת, כרגע לא מכניסה שקל הביתה. שלא תבינו לא נכון, אני הכי נהנת להיות בבית ולגדל את הילד שלי בצורה הטובה ביותר והלוואי וזה מה שהייתי יכולה לעשות כל החיים.. אבל התחושה הזאת שאני פחות מבעלי גומרת אותי.. (כן אני פמיניסטית ודוגלת בשיוויון בן נשים וגברים)