מרגישה שאין לזה סוף אני יודעת שבסוף כולם יוצאים אבל מחר מתחילה שבוע 39 אחרי שכולם היו בטוחים שגם הפעם אלד בשבוע 37 כי היו לי צירים סדירים כמעט שבוע שלם וניסיתי כל דרך אפשרית וטבעית כדי לעזור לזה אבל בשבוע 38 הכל נרגע כאילו לא היה ועכשיו מרגיש לי כאילו כלום בכלל לא קורה ואני הולכת לסחוב את זה עד השנייה האחרונה. אני לא ממהרת, פשוט הכל מרגיש לי תקוע ואני קצת (הרבה) מותשת פיזית ונפשית. הכי מעצבן זה המשפחה שיושבים על הראש ושואלים כל בוקר "נו, ילדת כבר?" כבר הרשתי לעצמי להתפרץ על בעלי בגלל הבדיחה הלא מצחיקה הזאת 😣 אחרי תשע חודשים ארוכים, פתאום הכל נמרח לי כמו מסטיק ואני קוראת פה פוסטים של יקירות שפתאום ירדו להם המים או התחילו צירים ומרגישה בכלל לא קרובה!

שאלה חדשה כאן האם היה לכן כאב בבטן התחתונה בשבוע 15? זה נורמלי נכון ?? ולגבי היה לי לפני שבוע סחרחורת ממש שכמעט התעלפתי. 🙃טוב שבעלי היה לידע לעזור לי ממש הרגשתי חולשה בכל הגוף, אציין שהייתי גם חולה זה מההריון לדעתכן ?? תודה

קרובה ללידה.. ברוך ה׳ אני מתקרבת כבר ללידה, בעקבות המצב אמרתי למשפחה שלי שאין בעיה שכולם יבואו עם מסיכות לראות את התינוקת כשתיוולד בעדרת ה׳ אבל כנראה שלא אתן לאף אחד להרים בהתחלה.. המשפחה שלי הבינה לגמריי למרות שהם גם לא בקבוצת סיכון. לעומת זאת בן הזוג שלי נגד הרעיון והוא אומר שהוא רוצה שההורים שלו (גם לא מבוגרים) כן יחזיקו את התינוקת לקצת כמובן עם מסיכות. אבל אני חושבת למה לקחת תסיכון בכלל? אני 21 יום יושבת בבית בהסגר ולא נותנת לעצמי לקחת סיכון אפילו ללכת למכולת. זאת בקשה מגעילה מצדי? שאין לי בעיה שיבואו לראות אבל בלי להחזיק לא משנה עם מסיכה או בלי ואם זה לשנייה? בסוף אני אצא מגעילה ואני מפחדת שזה ימשך לריב

על איזה מטרנה אתן הכי ממליצות

היי בנות, מה עוזר לכן לשרוד את הכבדות של השליש השלישי? אני בשבוע 31, מתקשה לנשום במהלך היום (מזל שעובדת מהבית אז עושה לעצמי הפסקות), צריכה לשכב מלא ויש לי גם ילדה שצריכה ממני דברים ואני פשוט מותשת, חסרת סבלות וכבדהההה

מאיזה גיל הם מתחילים להצטרף לארוחת ערב של שישי ומצליחים לשרוד? 😴🥱🥴