שבוע 19 והרגישות שוברת שיאים. הבנזוג קם מוקדם בשביל לקחת את הקטנה לסבתא, ללכת לעבודה ולאפשר לי לסיים לכתוב עבודות (תואר 2). הרמתי את הקטנה ודיברתי איתה מהלב כמה זה קשה לי למסור אותה ושהיא חסרה לי ואני מתגעגעת אבל היא תחזור אליי מהר היום, ואז האדון בא וזרק את המילה ״שקרנית״, ומאז אני בוכה. הוא היה בטוח שאקח את זה בצחוק ושאני בקטע שבא לי טוב להביא אותה כי אין לי כוח אליה, ואני נפגעתי שבא לי להרוג אותו איך הוא מסוגל להגיד ככה לפני הילדה למרות שהיא בכלל לא מבינה. ונכון שלפעמים עייפה אבל אני ממממשששש לא מהאימהות שמוסרות את הילדות שלהן בשביל כל שטות לבייביסיטר! בזמן שהוא כל יום הולך לעבודה וחוזר בערב אני מג׳נגלת פה טיפול בילדה לימודים ובית. הוא כמובן כעס על הדרמה וביקש שאקח את זה בצחוק ואני לא הצלחתי להסביר עם הבכי אז בסוף הם יצאו כי אין לו זמן והוא מאחר לעבודה ואני נשארתי ככה, צריכה עכשיו לכתוב עבודות, ורק בא לי לחבק את החיים שלי הקטנה, ראבאק! שולחת אנרגיות טובות וכוחות לכל הרגישות, ושיחזור לנו הכוח לשים את כולם במקום!