באמת שאני מיואשת כבר… אני בחודש תשיעי ולא עובדת יחסית הרבה זמן כי אני סטודנטית, בעלי עצמאי ועובד מאוד קשה כדי לממן את השכר דירה וכל ההוצאות של המכללה והכל. עד לפני סמסטר קודם למדנו מהבית בגלל הקורונה ועכשיו חזרנו. הוא לא עושה כלום בבית ברמה של כלום כי אני באמת עד לפני כמה חודשים למדתי מהבית והצלחתי לעשות הכל לבד וגם עכשיו שחזרתי למכללה אני באמת מצליחה לתפקד על הבית וגם אמרתי לו שזה בסדר שהוא לא עושה שום דבר כי זה באמת בסדר מבחינתי גם אם הבית מבולגן או שאין כביסה הוא בחיים לא מעיר כי הוא מבין את המצב. בגלל שהוא עובד קשה ומפרנס יחיד אני מסכימה לו לא לנקות ולארגן את הבית (לפני שהתחלתי ללמוד זה לא היה ככה) עכשיו ראבק אני מנקה ומסדרת והמינימום שאני רוצה זה שישמור על הסדר והניקיון!!! כשנגמר הנייר להחליף, כשיש שקית מלאה באשפה אז להוריד אותו כי זה באמת כבד לי. סיימת לאכול תשטוף את הצלחת שלך כולה צלחת אחת עזבו את זה כשהוא רואה כיור מלא כלים הוא בחיים לא יגע… אתה מוריד נעליים שים אןתם בחדר למה בסלון? ואם אני לא אקח אותם לחדר אז יום אחרי הוא יוריד עוד נעלים ונהייה לי שם תצוגת נעליים. עכשיו אני יודעת שהוא מנסה באמת אני כל פעם מעירה לו ואין לו מה לומר והוא לא יודע מה לענות לי ובאמת מנסה אבל הוא לא מצליח לשמור על הסדר וזה מחרפן אותי ברמות.. כל פעם שאני מעירה לו הוא לא עונה לי כי אין לו מה לומר אבל זה חוזר על עצמו שוב ואני שוב פעם נהיית עצבנית וזה פשוט גלגל שלא נגמר … כמה שאני אומרת לו לא כואב לך על אשתך שאני קורעת את התחת ומנקה והוא פשוט לא יודע איך להגיב כי הוא מבין שהוא טועה אבל לא מצליח לשמור על הסדר … וזה גומר אותי כי באותה נשימה הוא בעל כל כך מדהים ונדיב ורגיש הוא רק מפנק ומכיל אותי בהריון הזה לא מונע ממני שום דבר למרות שהוא מפרנס יחיד תמיד דואג שיהייה לי מה ללבוש ומה לאכול ואם אני רוצה לצאת ולבלות אז ישר קחי את הכרטיס אשראי בגלל זה אני מרגישה רע שאני מתעצבנת… אוף לא יודעת מה לעשות כבר. סליחה על החפירה