מקווה ממש שיש כאלה שיבינו אותי !! שנולד הילד קשה היה לי להתחבר אליו לעצמי. גם הקשר שלי עם בעלי השתנה. זה לא מאובחן אבל יכול להיות שזה קצת דיכאון אחרי לידה. ב"ה עם הזמן עשיתי עבודה עם עצמי ובאמת הילדים עם הילדים השתנו ועם בעלי . אבל עדין אני מרגישה שאבא בשבילו הרבה יותר ממני. לא ככה דמיינתי שאהיה לי עם הילד שלי... אני גננת וילדים אוהבים אותי בני משפחה. אבל מה קורה עם הילד שלי??? שלי???!!! נכון שנכנסתי להריון תוך כדי הפסקנו הנקה שאלה דברים שמחברים. בכל אופן הילד עד עכשיו בבוקר היה עם סבתא ואני איתו כל הצהריים . וכל הזמן הוא אבא אבא אבא אבא. שומע רעש צועק אבא רואה שאני מדברת עם בעלי צועק ובוכה שהוא רוצה אותו. אפילו להכנס לעגלה הוא נכנס חפה רק אם אני אומרת לו שהולכים לאבא... אני לא מצפה שהוא לא יודעת מה אליי.. אני איתו כל היום רבה עם עצמי בשביל לתת לו ולכייף איתו למרות שאני חודש תשיעי ובכל זאת הכול אבא. בשישי שאבא איתנו הוא מעדיף רק להיות עליו. אפילו שהוא כועס עליו ואני לוקחת אותו להעסיק אותו הוא רוצה אבא. אפילו שבעלי בא ומתעסק בפון לא אכפת לו הוא מרוצה שאבא בא. נחמתי את עצמי שהוא רואה אותו פחות אז מתגעגע אבל שה גם מעליב במיוחד שאני עובדת על עצמי וגם מבקרת את עצמי בגלל שאני גננת . תמיד אני בודקת את עצמי מולו ומנסה להיות הכי ולתת לו הכי הכי... וגם אמא שלי כל הזמן זורק איך הוא אוהב את אבא שלו אין הוא אוהב אותו.. וגם כל הזמן לפחות בהתחלה שילדתי הרבה הייתה מבקרת אותי ככה שממש נלחמתי לא להכנס את הדברים שלה ללב . אנחנו גרים אצלה ככה שזה משפיע גם. ושלא תחשבו כל ההריון התפללתי שהילד הזה ייאהב את אבא שלו! פחדתי שהם לא יתחברו קראתי של גברים קשה להתחבר פחדתי שלא יהיה לו אבא על מלא כמוני . בקיצור.. קצת מצוברחת מהמצב.... לא יודעת בכלל מה אני מצפה שתגידו אבל הייתי חייבת לשתף ..