תגידו ראיתי ילד בגיל של הילד שלי כל דבר שאמא שלו מדברת איתו הוא צוחק ממש ואני מתאמצת כדי להצחיק את הקשוח שלי ( שצוחק כן ומתגלגל אבל אחרי שאני עושה לו המון קולות ותנועות) .זה אופי?

עין מרצדת ממה זה נגרם? איך אפשר להפסיק את זה?

כאבי ראש... שבוע 16+2, אתמול היה היום הראשון שהיה לי טיפה פחות בחילה, כבר התרגשתי וחשבתי שאולי זה הסוף של הסיוט הזה והיום כאב ראש נוראי שהביא איתו יותר בחילה מתמיד.. כמה אפשר

סיפור הלידה שלי אחרי 9 חודשי הקאות בשבוע 42+5 התחילו צירים חזקים ב 5 בבוקר המתנתי בבית עד שהם נהיו סדירים וצמודים. אמרתי לבעלי בא לי לאכול כנאפה הלכנו,אכלנו וישר נסענו לבית החולים. הייתי בטוחה שיש לי פתיחה 5 מסתבר שיש לי פתיחה 2.5 בכל זאת החליטו להשאיר אותי בחדר הלידה. משעה 23:00 עד 08:00 בבוקר סבלתי את הצירים והגעתי לפתיחה של 9.5 אבל העובר לא נכנס לתעלת הלידה ובמוניטור שמנו לב שהדופק שלו עוצר ומתחיל שוב מה שהוביל לניתוח חירום. לאחר ניתוח חירום מסתבר שלתינוק שלי יש קוצר נשימה ונאלצו לקחת אותו ממני ל 5 ימים בטיפול נמרץ שבסופם הוא יצא בריא ושלם ברוך השם. אז הוא נולד במשקל 4 ק״ג וכבר הספיק לעבור ברית ואני שמחה שכבר אנחנו חזרנו הביתה בשלום.

עזרה מסבא וסבתא אתחיל מזה, שאני חושבת שאף אחד לא חייב לעזור לי עם הילדה. גם לא סבא וסבתא. זאת הגישה שלי ושל בעלי. אם יש לנו עזרה- אנחנו אומרים תודה, אם אין- לא נורא, מסתדרים בכוחות עצמנו בלי להתבאס על אף אחד. יחד עם זאת, קרתה אתמול סיטואציה עם ההורים שלי, שביאסה אותי ויושבת לי על הלב כבר יומיים. אז ככה; הקטנה של בת שנה וחודש. עדיין לא הולכת, כלומר זה לא שצריך לרוץ אחרי וכו' הורים שלי יחסית צעירים: 53-55. הם גרים בניין מולנו. כלללל הזמן אבא שלי אומר שהם תמיד פה בשבילנו, ואם אנחנו צריכים עזרה עם הקטנה- שרק נבקש. הם באמת מאוד אוהבים אותה, אני רואה שכיף לה איתם והם משחקים ביחד יפה. מאז שהיא נולדה העזרה היחידה שביקשנו מהם זה להישאר אותה פה ושם למשך שעה (לרוב כשהיא כבר ישנה) כדי לנסוע לאיזה סידורים, וגם היא הייתה נשארת אצלם בימי שישי בבוקר ל5 שעות בערך, בזמן שאנחנו מנקים ומבשלים. מאז שהיא נכנסה לגן- הביקור הזה של ימי שישי קרה רק בתקופת הסגרים, וכשהיה לה גן בשישי- היינו מתראים קצת במהלך השבוע. כלומר מעולם לא העמסתי על ההורים שלי עם הילדה. שניהם עובדים בעבודה פיזית קשה, לכן תמיד ניסינו שזה ישאר בגדר המשחקים וזמן כיף. וגם זה לא יותר מ5 שעות בשבוע. יחד עם זאת, כשהתחילו הסגרים: הייתי עושה שמיוניות באוויר כדי להצליח לעבוד מהבית עם הילדה, הורים שלי ידעו כמה קשה לי ו... הכי הרבה עזרה שקיבלתי בתקופה הזאת- זו אמא שלי שקפצה לשעה בבוקר. היו לא מעט פעמים שדיברתי עם אבא למשל, והוא היה אומר "מה, אמא באה לעזור לך? היא בחופש היום". ואני בכלל לא ידעתי שהיא בחופש!!! ואז כשאני כבר מדברת איתה ושואלת אם היא יכולה להגיע להיות עם הילדה כדי שאתפנה לעבוד, היא הייתה שואלת מאיזה שעה ועד איזו שעה לבוא כי יש לה דברים לעשות. אז היינו מסכמות שתבוא לשעה וקצת, ואז היא הייתה חוזרת הביתה בטענה שהיא צריכה לבשל. או שאני יודעת שהיא בחופש, שולחת לה הודעה בבוקר ושואלת אם היא תוכל להגיע, והיא עונה לי בשעה 11:30 בבוקר שהיא רק התעוררה. בקיצור, שבוע שלם היא הייתה בבית בחופש, והעזרה שקיבלתי הייתה מינימאלית. הרגשתי שאם לא הייתי שואלת ןמבקשת, היא בכלל לא הייתה מציעה. אני באמת מפרגנת מכל הלב וחשוב לי שאמא תנוח. אבל אתם כל הזמן מציעים עזרה, וכשאני באמת צריכה אותה, זה קורה בקושי. ואז אתמול הייתה סיטואציה שפשוט תיסכלה אותי. הורים שלי עשו ביום חמישי חיסון שני. דיברתי איתם על כך שאם ירגישו טוב בשישי, אם אפשר שהילדה תבוא לשחק אצלם כמה שעות אחרי הגן כי היה לי ולבעלי מלא סידורים בצהריים. ההורים אמרו כן בטח. יותר מזה: בחמישי בערב אבא שלי התקשר ושאל שוב אם הנכדה תגיע מחר אחרי הגן ואמרתי שכן. בשישי בבוקר שלחתי לאמא שלי הודעת בוקר טוב, שאלתי איך הם מרגישים, היא אמרה בסדר. סיכמנו שאחרי הגן הילדה מגיעה, דיברנו על שעה מדויקת. רבע שעה לפני המועד שקבענו, אני יורדת לאסוף את הילדה מהגן ותוך כדי באה להתקשר לאמא שלי, להגיד שאנחנו בדרך. אבל היא מקדימה אותי ומתקשרת בעצמה. אומרת שהם לא מרגישים טוב אחרי החיסון, במיוחד אבא. אני מבטלת את התוכניות שלי ונשארת עם הילדה בבית. מתוך מחשבה ששני ההורים שלי לא מרגישים טוב- מכינה להם ארוחת ערב. בערב מתקשרת לאבא שלי לשאול איך הם מרגישים ולהגיד שאני באה להביא להם את האוכל. אבא אומר "בעייתי, כי אמא הלכה לעשות ציפורניים ונעלה אותי בבית, ואני לא יכול לקחת מפתח כי הידיים שלי מלוכלות". עזבו שהעליב אותי פיצוצים שאני עמדתי ובישלתי ואבא שלי לא יכול שניה לשטוף ידיים, להביא מפתח ולפתוח את הדלת כדי לקבל את האוכל. אבל מה אמא שלי הלכה לעשות ציפורניים אם היא לא הרגישה טוב אחרי החיסון? ואז ניסיתי לשפוט לצד הזכות, אמרתי אולי היא רצתה לנוח בצהריים כדי שיהיו לה כוחות ללכת למניקור. אבל רוצות לדעת מה הדובדבן שבקצפת? בערב, סביבות 20:00, שהילדה כבר נרדמה, פתאום אבא שלי ומתקשר לבעלי ושואל אם הוא רוצה להיפגש לוויסקי, כי אבא שלי קנה אחד משובח. בעלי עונה לו "הבנתי שאתה לא מרגיש טוב אחרי החיסון, אז איך תשתה?" אבא שלי עונה לו "זה לא שאני מת". אז בשביל לשחק כמה שעות עם הנכדה היית חולה מסכן, לא מתפקד. פתאום בריא ומוכן לשתות אלכוהול? מה נסגר איתם??? מיותר לציין שבעלי אמר שהוא לא בעניין ונפגש פעם אחרת לארוחת שישי כמו שצריך וכו'... הייתי עם דמעות בעיניים!!! הם כל הזמן מציעים עזרה. ולא עוזרים! אשכרה דיברנו בבוקר ותכננתי תוכניות, פתאום הכל מתחרבש, והם חולים מדי בשביל לשחק עם תינוקת, אבל בשביל מניקור ואלכוהול לא חולים! מעציב אותי מאוד😔

בן שנה ועוד לא מדבר זה תקין ? אמא ואבא גם בקושי