אשמח לעצות/הזדהות/ או סתם לפרוק.. בת 30, אמא לתינוק מהמם בן חצי שנה כמעט.. תמיד ראיתי את עצמי אשת קריירה, למדתי תואר בהנדסה, לא ראיתי את עצמי אמא כל כך.. ידעתי שזה יגיע מתישהו אבל יותר ראיתי את עצמי מצליחה, עובדת, מפרנסת.. מאז ההריון והלידה זה השתנה בצורה קיצונית! אני מרגישה מחנק בגרון רק מהמחשבה של לחזור לעבוד, לשים אותו בגן, איך בכלל מתרכזים בעבודה כשהוא לא איתי? מה קורה איתו כל השעות האלה? מרגישה כאילו היעוד שלי בחיים השתנה.. יש לציין שאני מובטלת מתחילת הקורונה כך שכל ההריון וחופשת הלידה עד עכשיו קיבלתי אבטלה וכרגע נראה שאצטרך לחפש עבודה כי לא נוכל לספוג כלכלית יותר מדי זמן שאני בבית.. ממש לא רואה את עצמי מחפשת עבודה.. חבל לי על השנים של הלמידה ובעיקר חבל לי על עצמי. נאבדתי איפשהו בדרך. תודה למי שקראה עד כאן❤️🙏
מדברים על הכלמדברים על הכל
💬0 תגובות👍1 לייקים

תגובות (0)

אין תגובות עדיין

פוסטים נוספים שיכולים לעניין אותך