אוף שיסלח לי ה׳ כל פעם שאנחנו מיוכדים ללכת שבת לחמותי אני מבואסת אבל ברמות אחרות, ומלא ריבים עם בעלי. זה כבר נכד שישי שלה קהיא לא קנתה אפילו לול לבית שלה משמע אני צריכה לישון עם תינוקת בת חמישה חודשים במיטה הזוגית גם בזמן האוכל. ולא טין לי מקום באוטו להכניס עוד פיפס כי אני צריכה לקחת איתי גם אמבטיה סמיכות לילדים משטח פעילות לרצפה צעצועים והכל . (בעלי ישן עם הילד על מזרון ברצפה) פעם גיסתי שאלה אותה אם אפשר להביא לה לול שישאר שם קבוע אמרה לה לא איך אני אשטוף. אחותה הסיאה לה כיסא טוכל לילדים זרקה אותו איך שנכנס לבית. היא מבשלת בשביל להגיד בישלתי מזמינה בשביל לסמן וי הבן שלי בן שנתיים וחצי כל היום מחכה אותה כל מה שהוא נוגע אומרת לו לא לא לא לא מזל שהוא קטן ומוחק ורק מחכה אותה כל היום. ונעזוב את זה שכל השבת מכתרת שאין לה כסף. נעזוב את זה שהתחתנתי עם בעלי כולו בחובות בגללה ככה הלוואות לקח כדי לעזור לה לשפץ את הבית קנה לה תנור מקרר פשוט מגעילה ממדרגה ראשונה במסווה של איזה דתיה צדיקה ותמימה. והילדים שלה רק מרחמים עליה כל היום לא רואים את האמת מול העיניים בצורה מפחידה אפילו גיסי נולד לו בן היא לא טרחה להגיע לבקר אותו עד לברית ראתה אותו עם האורחים פעם ראשונה בברית. היא אוהבת את עצמה והילדים שלה וזהו.. נמאס.