היי חודש שעבר עשיתי בדיקות הריון שהראו פס נוסף חלש מאוד בקושי נראה לעין אבל שמתי לב שהוא מופיע חלש וורוד , יומיים חיובי חלש ואחרי 3 ימים (של איחור) קיבלתי מחזור , מחזור מוזר צבע אדום מוזר עם גושים שחורים (מחילה על התיאור) קיבלתי את הווסת ב 12.6 , ביום שבת ב 19.6 היו לי כאבים איומים בשחלה ימינית (מאוד מאוד מזכיר לי את הביוץ) גם ב 20.6 וגם ב 21.6 היה אותו הדבר פתאום היו לי הפרשות שקופות עם שרדי דם ממש חוטים קטנים (שוב מחילה על התיאור) , הלכתי וקניתי בדיקות סטיק לביוץ של סנו טסט , וביצעתי . הבדיקה יצאה וודאית חיובית 2 פסים באותו החוזק אתמול שוב בצעתי בדיקת סטיק של ביוץ והראה לי חיובי באותו החוזק (סביבות 11 בבוקר ) בערב שוב עשיתי סביבות 22:00 והקוו השני שקרוב לשתן היה יותר כהה מהפס בקרה שאמור להופיע , הכאבים בשחלה עדין היו אבל פחות חזקים כמו עקצוצים כאלה . היום ביצעתי שוב סטיק כדי לוודא שהפס נחלש והפס שוב ממשיך להתכהות יותק מפס בקרה . מה לדעתכן זה יכול להעיד ? שיש לי ביוץ כבר 4 ימים ברצף ???? בחיים לא נתקלתי בדבר כזה ואני אחת שעוקבת כל הזמן בביוצים . המחזורים שלי לא הכי סדירים זה נע בין 29/32 ימים מחזור אחרון 32 יום. הגיוני שאבייץ כל כך מוקדם ??? אם זה בכלל ביוץ . (חשוב לי לציין שיום לפני שקיבלתי את הווסת ביצעתי בדיקות HCG והם הראו לגמריי שלילי קטן מ 2 . ) אז ככה שזה לא יכול להיות הריון כי זה יצא שלילי וגם היה לי דימום . תודה רבה וסליחה על עורך החפירה הרצינית . 😭
הריון ולידההריון ולידה
💬2 תגובות

תגובות (2)

משתמשת פורטי
משתמשת פורטי22 ביוני 2021 בשעה 09:16
נשמע כאילו היה לך הריון כימי כמובן לא רופאה להגיד לך אבל כך נשמע ויכול להיות שהיה ביות מוקדם אבל נשמע מוזר שביוץ גורם להפרשות דמיות הייתי פונה לרופא לפחות לבדוק ♥️
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי22 ביוני 2021 בשעה 09:17
תודה על התשובה המהירה 🙏🏼💙 העקצוצים עדין בשחלה הימינית נמצאים . הבדיקות עדין מראות חיובי (של הביוץ) כבר עברו 4 ימים מאז זה ממש מוזר . הרופאה רק ב 27.6 עד אז אני על קוצים כי אני באמת לא מבינה מה קורה לגוף שלי ? אף פעם לא נתקלתי בדבר כזה .

פוסטים נוספים שיכולים לעניין אותך

אשמח לשמוע את דעתכן- לא קשור להריון עשינו חג ראשון אצל ההורים שלי והתכוונו לעשות חג שני אצל חמותי, אבל ביום שני המשפחה של בעלי החליטו לנסוע כל המשפחה לאכסנייה בצפון. ממש לא מתאים לי לעשות חג באכסנייה, אמרתי לבעלי שידבר עם אבא שלו ויגיד לו שנבוא רק ביום רביעי ללילה ונחזור לפני החג. אבא שלו אמר לו שחבל ובסוף הוחלט- תבואו ותחליטו שם. יצאנו איתם מהבוקר- האוירה לא משהו, האוכל על הפנים (ואני גם ככה בעייתית) והדבר היחיד שאני רוצה זה לחזור לבית ולעשות חג עם ההורים שלי (שגם ככה הם לבד חג ושבת רק עם אחותי). היום אנחנו ישנים בדירה באכסנייה עם חמי וחמותי, גיסתי והילדים, ומחר אנחנו אמורים לקבל חדר עד מוצ"ש. אמרתי לחמותי ב'ארוחת ערב' שאנחנו כנראה מחר חוזרים כי ההורים שלי לבד ואני לא רוצה להשאיר אותם בחג לבד, היא עיקמה פרצוף ואמרה - "אז מה שישארו לבד.. לא צריך לחזור מהצפון בשביל זה" וגם סתם הם ישלמו על החדר שהזמינו לנו למחר. אני ממש לא יודעת מה לעשות - מצד אחד לא נעים לי כי חמי משלם על הכל, ומצד שני ממש מעציב אותי לחשוב שאני נשארת פה עד מוצ"ש, לא כיף לי. מה לדעתכן כדאי שאעשה?!
הריון ולידההריון ולידה
💬10 תגובות
מרגישה ממש חרא עם עצמי. תיהיו עדינות(ארוך) מרגישה חרא אמא, חרא פשוט חרא. איך נמנעים מכל התחושות האלו? איך אני מצליחה לעצור את עצמי לפני שזה מגיע? ***פעם ראשונה שאני כותבת את זה, ומשתפת את זה. מחוץ למחשבות שלי, אף אחד לא יודע! אז אנא מכן, אל תיהיו רעות. מרגישה מספיק רע עם עצמי. באלי למות. לדפוק תראש בקיר. כותבת ובוכה ברגעים אלו. אני מרגישה, שבזמן הרדמה, כשהיא לוקחת יותר זמן מהרגיל (שעה וחצי ויותר) אני מבלי לשים לב באותו רגע, משתמשת ביותר כוח פיזי(טפיחות על הגב). כשאני עושה ששש או צליל אחר, הטון שלי עולה ממש, והכל נעשה בחוסר חשק וממש בעצבים. אני מטפלת בילד לבד. אין לי עזרה. אז יש מצבים שאני מרגישה שאשכרה נגמרת לי הסבלנות. אני איתו לבד 24/7, אין לי לאן לברוח. ואני מרגישה שההרדמות האלו עוד יותר גורמות לי להרגיש רע. גם כאבים פיזיים שלי שמלווים אותי עוד מההריון. רוב ההרדמות הן עוברות סבבה לגמרי. אין שום קושי, לא שלי ולא שלו. אבל בימים שזה לא קורה, אני מרגישה שאני מאבדת סבלנות. ממש מהר. ואין לי למי לפנות לבקשת עזרה עם הילד. ואני גם לא רוצה. למרות שאני מותשת במהלך היום. אבל אני מסתדרת יפה מאוד. המצב הזה שאני מגיעה לסף העצבים שלי, קורה רק בערב. ולא כל יום. לא יודעת ממה זה נובע אפילו. (יש הרדמות ארוכות שלמרות הכל עוברות ממש סבבה, ואני נשארת רגועה לחלוטין) למי אני צריכה לפנות כדי לקבל עזרה (טיפול לעצמי), מבלי שיהיו מעורבים גורמים אחרים? אני מודעת שזה לא תקין בשום צורה. ואיך שלא אציג את זה, זה לא תקין! אני מודעת לחלוטין. לא חשוב מה עובר עליי, אני יודעת שזה לא צריך לצאת על הילד בשום צורה ובשום דרך. ולמרות שאני יודעת את זה, יש לי כמו התקף עצבים או התמוטטות עצבים, שאני כאילו לא אני. אני כאילו שם, ומבינה שמה שקורה זה לא תקין אבל לא מסוגלת להתאפס. חייבת עזרה! (אני מבהירה, זה חס וחלילה ל-א מכות, פשוט משתמשת ביותר כוח בזמן הטפיחות. וגם זה לא קורה כל הזמן. ) אני אני מצליחה לשמור על איפוק, פיזי ונפשי על מנת שזה לא יהיה מופנה כלפי אחרים. מרגישה שזה יוצא גם כלפי אנשים מהסביבה. אמהות, חברות, ידידים. כולם בקיצור. עונה בעצבים לכולם, לא רוצה לעשות כלום. נמצאת בחוסר חשק להכל באופן תמידי. האם יכול להיות שדיכאון אחרי לידה מגיע 10-12 חודשים אחרי לידה? הילד מקבל הכל, לא יודע מה זה לבכות, כל דבר מקבל תוך מאית השניה. אם זה אוכל, או צעצועים או כל דבר. בשניה שנופל ומקבל מכה, באותה השניה אני כבר מרגיעה אותו. בהרדמות במהלך היום הכל הולך חלק. וגם בערב, באופן עקרוני. חוץ מהפעמים הבודדות שזה קורה(מה שתיארתי קודם) הכל באמת רגוע. למרות שיש מצבים שגם במהלך היום אני מרגישה כמו פקעת עצבים, על סף להתפוצץ. זה לא קורה. ואם קרה, אז זה מתבטא בצורה הרבה יותר קלה. ורק בערב, בפעמים שזה קורה, אני מרגישה כאילו לא אני לאותם רגעים. ואחרי זה יוצאת ובוכה. ומבקשת ממנו מליון פעמים סליחה. אני רוצה לקבל טיפול. אבל טיפול כזה שיעזור לי לחזור להיות רגועה יותר. בלי תרופות. ובלי התערבות של אנשים אחרים. חוץ מה"מטפל" עצמו. *** עצם זה שאני מודעת שאני בבעיה, ומבקשת עזרה במציאת טיפול מתאים, זה אומר שאני שפויה, ומבינה את המצב והסיטואציה. אז אנא מכן, דברים רעים שאתן חושבות עליי תשאירו לעצמכן.
אמהותאמהות
💬51 תגובות👍2 לייקים