מבינה אותך, אבל מצד שני צריך להגיד תודה שיש מישהו שישמור על הילדה ואוהב אותה בדיוק כמוך. צריך גם להסתכל על הצד הטוב. אני מכירה אנשים שאין להם אף אחד!

יש לי כמה דברים לרשום. מהדברים האלה לא יוצאים אף פעם דבר טוב כי בסופו של דבר זה יגרום לך ל״שנוא״ את חמתך סתם. דבר שני הדבר הכי גרוע שאת יכולה לעשות בשביל העתיד שלך זה להרגיל אותם לטפל בה כי בסופו של דבר מי שאיתה רוב היום יחנך אותנ וחינוך של סבתא הוא מפנק ואת תסבלי מזה בעתיד. דבר שלישי את אמא שלה היא אוהבת אותך היא פשוט מקבלת המון תשומת לב חיובית מחמתך והיא מגיבה בהתאם. חמתך מנסה לעזור. את יכולה לשתף אותה באיך שאת מרגישה לא בקטע מאשים אלא בקטע שאת מפחדת ואת מתחילה להרגיש עצובה אני בטוחה שהיא תנסה לעשות דברים שיקרבו דווקא בינך לבין הבת שלך. תגידי לה שאת מרגישה לא מספיק בנוח להיות עצמך בבית שלה תאמיני לי שהיא תרצה את הכי טוב בשבילך ובשביל הילדה

צודקת ליז.. מעיין קלעת בכל מילה. אבל אין מצב שאדבר איתה על זה, כן שיתפתי את בעלי והוא שאל מה לעשות ואמרתי כלום. זרקתי לה שלא תרגיל אותה לידיים כי כשהיא תהיה איתה לבד היא תסבול מזה, מה גם מעצבן שהילדה לא הייתה אוהבת ידיים בכלל ופתאום היא רוצה שירימו אותה. היא גם כל הזמן אומרת טאטה אז בכלל חמתי עפה.. היא בגדול מבסוטה שכולם מקנאים בה שהיא זוחלת אליה אז אין מצב שאדבר איתה על זה. שלא תחשוב שגם אני מקנאה.

לדעתי תשמחי שהיא רוצה ללכת אליה ככה. נכון, זה מבאס, אבל אמא זו אמא וסבתא זו סבתא. הבת שלי בת 7 - אם תשאלי אותה (מאז שהיא נולדה)היא עכשיו עוברת לגור עם סבתא. אבל לפני שנתיים טסנו לחול השארנו אותה אצל סבתא (כמובן שממש שמחה, בקושי אמרה שלום) ודי מהר מאוד התגעגעה והיה לה קשה (למרות שפינקו אותה כל היום). בסופו של דבר ילד יודע מי זה שדואג לו וקם בלילה כשהוא חולה, ומטפל בו, ומי זה שמפנק וכיף אצלו. אין לך מה לדאוג, כמה שסבתא זה כיף - אין כמו אמא!!