היי בכוונה לא משתפת באונימי כי חשוב לי שתראו את הסיפור שלי ותקבלו קצת השראה ללילה כשהייתי קטנה ‏ההורים שלי התגרשו שהייתי בת שלוש‏ואמא שלי הייתה מכה אותי אחר כך עברתי לגור עם אמא עד גיל שש במקלטים ‏בגיל שש עברתי למשפחת אומנה. אצלם הייתי עד גיל 12, ובזמן שהייתי אצלם עברתי חרם מאוד קשה בבית ספר מה שגרם לי לא לרצות להישאר יותר במשפחה הזו. אז החליטו להעביר אותי לפנימייה זמנית עד שימציאו לפנימייה קבועה. מצאו הוסטל.‏שלא התאים לי אז העבירו אותי לפנימיה אחרת. ‏בפנימייה הזו עברתי ניסיון לאונס מה שגרם לי‏להתחיל לפגוע בעצמי. לאחר מכן ‏אישפזו אותי בבית חולים פסיכיאטרי‏. ומשם החיים שלי התחילו להדרדר ‏. הייתי עוברת בין פנימייה פנימייה בין אשפוז לאישפוז.‏בגיל 15 באחד האשפוזים שלי ‏אנסו אותי ושם לא ידעתי מה לעשות עם עצמי התחלתי לפתח הפרעות אכילה וניסיתי להתאבד‏. אחר כך העבירו אותי לפנימייה ובגלל שלא הייתי כמו כל הילדים אז לא קיבלו אותי כולם שם עישנו סמים וסיגריות ואותי זה לא עניין ‏אז ‏הילדים שם החליטו שאני לא חלק מהם והתחילו לנדות אותי היו זורקים עלי אבנים מרבצים לי עד שכולי הייתי בדם‏. לא יכלתיי ככה יותר משם היה ניסיון ההתאבדות הכי קשה שהיה לי. לאחר מכן הרווחה העבירה אותי ‏הוסטלים זמנים. עד שהגעתי ‏למעון נעול לנערות‏. למרות שבכל לא היה לי תיק במשטרה‏. הם אמרו לי זה המקום האחרון שלך מפה אנחנו כבר לא נמצא עוד פתרון. אחרי חודשיים שהייתי במקום הזה כל כך סבלתי וקרה משהו חמור‏והעיפו אותי משם‏. ובאמת הרווחה לא עשתה שום דבר הגעתי לרחוב בגיל 16.5 ‏חייתי שם תקופה של חצי שנה עד שהחלטתי שמצב לא נשאר ככה ופניתי לחדשות והוציאו עליי כתבה‏. ובזכות הכתבה הזו הרווחה החליטה בגיל 17 לתת לי דירה עד שאני אחגוג אל 18. כשחגגתי יום הולדת 18 לא ידעתי איך אני ממשיכה האלה מי יעזור לי. אבל החלטתי שאני לוקחת את עצמי בידיים מפסיקה עם כל השטויות הולכת להשכיר דירה משלי ‏ועושה משהו עם החיים שלי. היום אני כבר בת 19 ‏. אני סיימתי לימודים במכללת גליל מערבי. למדתי עבודה עם ילדים ונוער בסיכון. ומגדלת שני כלבים וחתולה בבית‏.. כרגע אני מתקיימת מקיצבאות נכות היום אני בהריון שבוע 32 ואני לא אתן לבייבי שלי לעבור אפילו רבע ממה שעברתי זה הסיפור שלי והיה חשוב לי לשתף ולהראות שאפשר לצאת ממצבים ואני רוצה גם לבקש אם יש פה מישהי שיכולה חעזור בקניית דברים לתינוק אשמח שתכתבו לי