היי, הקטנה בת חצי שנה, אני עדיין איתה בבית. גרים אצל חמתי. כל התקופה מאז הלידה בעלי היה עסוק - חודשים ראשונים בעבודה ובארבעה חודשים האחרונים בבחינות לשכה (לימודים ממש אינטנסיביים). התבאסתי ששנינו בבית ובקושי יוצאים לטייל עם הילדה אבל אין מה לעשות.. בסוף החודש יש לו את הבחינה ובתחילת חודש הבא אני אמורה לחזור לעבודה. מבואסת ממש אבל שוב אין מה לעשות. חמתי ( בפנסיה) לא מפסיקה להגיד איזה כיף יהיה כשהוא יסיים את הלימודים ושהם יצאו לטייל עם הילדה ובלה בלה חייבת לפרוק, זה צובט לי ממש את הלב. כל כך רציתי שנצא לטייל כל התקופה הזאת וכלום. אני לא יכולה להאריך את החופשת לידה ואנחנו שומרים שבת אז אין ממש שבתות לטייל, ובכללי כל התקופה הזאת לא יצאתי יותר מידי כי תמכתי בו בלמידה וגם לא רציתי שיצבוט לו שלוקחים את הילדה למקומות פעם ראשונה (לדוגמה ים) והוא לא נוכח. סתם הייתי חייבת לפרוק כל פעם שהיא זורקת משהו שהם יצאו לטייל זה צובט לי את הלב, אמרתי לו הוא שאל אם להעיר לה ואמרתי שלא כי מה לעשות אני גרה אצלהם בבית ולא יכולה לשלוט על מה יקרה כשאני חוזרת לעבודה:(