הריון חמישי ועדיין מרגישה כמו שהרגשתי בפעם הראשונה,איך יהיה,מה יהיה,איך הילדים יהיו כמה ימים בלעדיי, לא פשוט,מוצפת ברגשות אבל מקווה לטוב ובאה אופטימית זה טבעי,שולחת לך חיבוק!

גם אני מרגישה כמוך! בילד הראשון לא היה לי ככה חששות כמו עכשיו. והנה אני מבינה שזה מתעצם עם כל ילד.. כנראה זה טבעי וחלק מאחריות הורית, וטבעי לפחד מהלא נודע איך נסתדר, מה יהיה, איך...

תודה, מנסה לשמור על אופטימיות ולהרים את עצמי. טוב שזה מגיע עכשיו בגלים ולא ישר אחרי הלידה... כלכך הרבה הכנות טכניות. קורסים, בדיקות, קניות... אבל צריך גם הכנה נפשית והסתכלות פנימה...

הריון ראשון, ובדיוק בחצי הדרך, עדין לא במקום שאת מתארת שאת אבל נשמע ממש הגיוני! תנסי לעשות דברים שירגיעו אותך, נגיד אני בטוחה שאהיה במצב שלך.. ויודעת שאותי מרגיע לקרוא הרבה על דברים שמהם אני חוששת.. או לדבר על זה עם למודות נסיון ממני.. לשמוע כמה שיותר כדי לדעת כמה שיותר וככה כשאהיה בסיטואציה מסויימת ששמעתי/קראתי עליה לא אהיה מופתעת. אבל אם נגיד זה עושה לך בדיוק את ההפך, אז תתעלמי. תדברי על דברים אחרים, תתעסקי בדברים שלא קשורים בהריון, תעשי לך ולבן זוגך יום שלא מדברים על הריון אפילו פעם אחת ככה באמת לנסות להתנתק כדי שיעשה לך טוב בלב