היי בנות, רוצה לשתף לשתף מה עובר עליי כרגע אני התחתנתי עם בעלי בגיל צעיר מאוד 18, ואמא שלו דיי השתלטה לי על כל החתונה. הרגיש לי כאילו זה לא האירוע שלי אלא שלה. המון דברים כמו שמלה או צלם הייתי צריכה להתפשר. כשאני מסתכלת לאחור כל פעם מחדש על החתונה יש לי עקיצה בלב. שזה לא היה שלי ולא מה שבחרתי. כל פעם מחדש אני אומרת לבעלי כמה בא לי להתחתן איתו שוב. הוא כמובן לא יודע למה אני מתכוונת כי לא יודע מה הרגשות שלי לגבי החתונה אבל כלכך בא לי להתחתן איתו שוב. אנחנו דתיים ככה שזה לא שאני יכולה אפילו לעשות אירוע כזה לכבודנו ולהרגיש כמו כלה. עזבו את זה שעבר יותר משנתיים מהחתונה. אני מגוללת באינטגרם ורואה כלות ופשוט מקנאה. בא לי את היום הזה זה מגיע לי זה שלי ובסוף לא קיבלתי. אפילו מסיבת רווקות לא עשו לי או הפרשת חלה. מאוד קשה לי עם התחושות הללו ואני לא יודעת איך אוכל להשתחרר מהם. ממש בא לי להסתכל על החתונה שלי כמשהו חיובי או משהו שלי שאני שלמה איתו אבל אני יודעת שזה לא יקרה. אפילו תמונות וסרט חתונה אין לנו כי החמה שלי רצתה לחסוך כסף והתפשרני על צלם חרא שלא רק שמצלם לא טוב גם עכשיו מתחמק מלעשות לנו אלבום או סרט חתונה כי עבר ניתוח. וזה אחרי שכבר שילמנו לו איל אוכל להסתכל על אנשים שמתחתנים ולשמוח ולא רק להתעסק בחוויה שפספסתי? חרבה לי התארסה ואני הכי שמחה בשבילה בעולם אבל לא בא לי שיהיה לי קמצוץ של עצב ביום שלה ואני מרגישה כלכך רע כל פעם שאני חושבת על זה שהיא צריכה להתחתן כי זה מזכיר לי שאת הרגע והיום שלי פספסתי.