טוב זה קצת ארוך אבל חייבת לשתף ועל הדרך להתייעץ איתכן... עברתי לידה קשה, (לידה ראשונה) שבאמת הסתיימה בנס. התינוק יצא גדול ונתקע עם הכתפיים בתעלה, מה שהוביל את הרופאים להחליט לעשות ואקום (שבסוף לא קרה כי לא הצליחו) ומיד לאחר מכן החליטו שמכניסים אותי לניתוח קיסרי, הרופאה החליטה לעשות עוד נסיון אחד לפני הניתוח ובנסיון הזה היא הצליחה להוציא את התינוק. לדברי הרופאים גם אני וגם התינוק היינו בסכנה.. כמו שאמרתי היה לי פשוט נס! מפה לשם... סבלתי מאוד, (ועדיין סובלת) מהתפרים ( כמעט 40 תפרים !!! ) במשך שבוע וחצי בכיתי את חיי, לא הצלחתי לזוז, לעשות פעולות הכי פשוטות, להשתעל להתעטש.. שלא נדבר בכלל על להיכנס לשירותים. לא אכלתי ולא שתיתי רק מהפחד שאצטרך ללכת לשירותים אחר כך. בכיתי יום ולילה מהכאב ובמיוחד מהתסכול לא יכלתי לטפל בתינוק ולא כלום פשוט מושבתת באופן מוחלט ... כמובן שעכשיו אני מרגישה יותר טוב באופן משמעותי. עדיין כאובה אבל יכולה לעשות המון דברים שלא הצלחתי לפני. עכשיו למה אני משתפת ? בתור אחת שרוצה הרבה ילדים, ותכננתי להיכנס ישר אחרי להריון שוב ((בע״ה כמובן)) פתאום עלו בי פחדים , שאני לא רוצה לעבור את זה שוב את כל הסבל הזה.. כמובןן שהאוצר שנולד לי היה שווה את הכל . אבל עדיין.. אני כל כך מפחדת,זה גרם לי לחשוש מאוד, החוויה שהייתה לי הייתה טראומתית ביותר. לא חשבתי שזה מה שאעבור.. אני אומרת תודה לה׳ על הכל , אבל זה השאיר בי מן פחד משתק כזה שאני לא יודעת איך להתמודד איתו אני יודעת שהלידה הראשונה היא הכי קשה, ויכול להיות שבלידה השניה תהיה לי חוויה מתקנת אבל מה עושים אני ממש רוצה להרחיב עוד את המשפחה שלי כי זה הדבר הכי טוב בעולם, אבל שמצד שני אני לא רואה את עצמי עוברת שוב דבר כזה... חשבתי כמה פעמים על קיסרי אלקטיבי ( יזום ) לא יודעת כמה זה נכון ... מרגישה ממש מתוסכלת 😞