אתמול היתה הברית של הקטני שלי , אחרי לידה קיסרית . השיקום מהקיסרי היה כואב והרגשתי מותשת , שיתפתי את בעלי ( שהיה אחראי על אירגון הברית ) שאין לי ראש לאירוע גדול גם פיזית וגם נפשית אבל שאני מבינה שזה מה שנעשה כי ככה הוחלט מראש ( סתם רציתי לשתף בתחושות) ביום האירוע אמרתי שאני עייפה ורוצה להיות אחרי , בסוף האירוע הוא החליט להזמין את החברים אלינו הביתה עד שעה עשר בלילה , הם עישנו בחוץ שתו וכמובן שאני לא הייתי חלק מהשמחה , הרי משהו צריך לשמור על הילדה והתינוקי להאכיל לקלח ולארגן לשינה , במהלך כל הזמן שהיו החברים שלו לא נכנס אפילו פעם אחת לשאול לשלומי , אם אני צריכה עזרה ( בכל זאת ילדתי לפני שבוע ואני כאובה וגמורה מעייפות ) הוא מצידו לא נראה שהוא חושב שהיה משהו לא בסדר בסיטואציה( גם לא אמרתי לא מה אני מרגישה ) . כל זה מתווסף לתקופה ארוכה שאין בינינו שיח , מרגישה שגל השיחות שלנו הם שיחות טכניות ובערב כשאנחנו לבד מסתכם בצפייה בטלוויזיה או שהוא עם הפלאפון. לפכמים במהלך היום כשאני פונה אליו הוא עונה לי בחוסר סובלנות כי בץהוא מתכתב בפלאפון או שומע סרטונים, ואומר שלא עכשיו כי הוא עסוק , ככה כל הזמן . וכשהוא רוצה סקס שם הוא מתחיל להתחנף . איך אני צריכה להתנהג , האם יש תקווה לזוגיות ? מרגישה ממש מבואסת ולא רוצה להיות ככה מצד שני לא יודעת עם להתגרש זה לא מהלך פזיז מידי במיוחד כי אני לא רוצה לקחת החלטות בתקופה הורמונלית כמו זו כי אני לא בטוחה שזו תהיה החלטה טובה .... צריכה עזרה!!