עור מתוח יואו כל הבטן שלי מתוחה וכל העור.. רואים את כל הורידים בצדדים כאילו מתאמצים.. שפכתי עכשיו חצי בקבוק שמן על עצמי. אני מרגישה כמו תוף!

סיפור הלידה שלי האמת שעבר זמן, ארבעה חודשים. מאז, עברתי תקופה קשה, מלווה בדכאונות, ברגשות מעורבים ובחוסר הבנה של איך אני ממשיכה מאז הלידה. הרגשתי כמו על רכבת שפשוט לא עוצרת, לא מחכה לי שאוכל לנשום ולעכל לרגע את הרגע בו הפכתי לאמא ואת כל מה שזה הביא איתו. אז עכשיו, החלטתי לספר את זסיפור הלידה שלי, אחרי שהשלמתי איתו, ועם החוויה שעברתי. ביום רביעי, 3.4 בשעה 23:00 התחלתי להרגיש צירים, החלטתי לתזמן אותם וראיתי שלאט לאט הם מצטופפים להפרש של 5-4 דקות. נכנסתי להתקלח במים חמים כדי להקל על הכאב ולנסות לישון. אחרי המקלחת קפצתי על הכדור פיזיו והחלטתי להעיר את דניאל כדי שיהיה מוכן לצאת לדרך. ניסיתי למשוך עוד בבית עד שהחלטנו שיוצאים לבית חולים. לקחנו את התיק, המסמכים ויצאנו. כשהגענו לבית חולים בדקו אותי וראו שיש לי פתיחה של 1.5 ס"מ, הוחלט לאשפז אותי כדי לבדוק את ההתפתחות. במהלך הלילה היו לי צירים, אך לאט הם נחלשו והחליטו לשחרר אותי בבוקר. השחרורים היו רק בצהריים, ומזל, כי לקראת הצהריים הצירים התחזקו והפתיחה התקדמה ל2.5 והעלו אותי לחדר לידה בשעה 15:00, ביום חמישי, 4.4. בשעה 19:30 אחרי שהצירים התגברו, בקשתי אפידורל כשאני נמצאת בפתיחה של 3 וקצת. עם הזמן התחלתי להרגיש את הראש של התינוק יורד לכיוון האגן, התחילו לי לחצים והכאבים נהיו חזקים יותר. הצלחתי לנוח בין לבין, ובקשתי תוספת של אפידורל. פקעו לי את המים ועשו לי סטריפינג כדי לזרז את התליכים ומאז הצירים נהיו בלתי נסבלים. למזלי הגיעה מיילדת בלי סבלנות שהחליטה שהיא מגדילה את הפתיחה שלי במהירות. אחרי כמה לחיצות איתה הפתיחה גדלה ל6, אחרי 40 דקות גדלה ל8 ואחרי שעה הגעתי לפתיחה של 9. אלו היו הרגעים הכי קשים, נשארתי בפתיחה של 9 ס"מ במשך 5 שעות, בלי התקדמות, למרות שלחצתי יחד עם הרופאה וניסחתי לקדם את העיניינים. התחילו להיות האטות בדופק כי התינוק כבר התחיל להתעייף והלחצים העיקו עליו כנראה. בשעה 02:50 נכנס הרופא ואמר שהתינוק כנראה גדול מהצפוי והאגן שלי צר ולא מאפשר לידה רגילה, הוא החליט שצריך לעשות לידת ואקום. הוא ביקש מדניאל ומאמא שלי לצאת והסביר לי תוך כדי על התהליך. אני לא ידעתי לאן אני נכנסת אבל פשוט רציתי שזה ייגמר כבר. התחילו את התהליך של הוקום והכאבים היו פשוט נוראיים, לתינוק עדיין היה קשה להתקדם לכיוון היציאה אז שני רופאים משני הצדדים היו צריכים לעלות על כיסא ולהישען לי על הבטן כדי ללחוץ על התינוק כשמולי שלוש רופאות שמנסות להוציא אותו. משעה 3:00, במשך עשר דקות, הרגשתי את הכאב הכי עצום שהרגשתי כל החיים שלי, אני לא חשבתי שאני אוכל לצאת מזה, לא ידעתי אם זה ייגמר ואיך, הרגשתי לבד, כי הייתי לבד אבל החלאתי לא לוותר. בשעה 3:10 יצא לאוויר העולם התינוק הבכור שלי, עדן, במשקל של 3.680 ק"ג, שהוכיח לי שכל זה היה שווה את זה. לא בכיתי אפילו דמעה אחת מאז שהוא יצא, עד עכשיו, עד הרגע הזה שאני כותבת את סיפור הלידה שלי ומשחררת את הכל.

הריון ראשון שבוע 33 פתאום מרגישה זרמים/דקירות באגן למעלה קצת בצד ימין.. תקין?

זוכרות את מקרה החמה שלי? בקיצור לאור ההקלות שאפשר לפגוש משפחה מקרבה ראשונה אז אמרתי לאח של בעלי שיבוא אלינו מחר לפיצה כמובן במרחק של 2 מטר ובלי חיבוקים... חמתי כנראה שמעה את זה התקשרה לבעלי אחרי שבועיים שלא מדברת איתי ואמרה לו מתי אני יכולה לראות את הנכדה ... עכשיו בעלי לא יודע לשקר אז הוא אמר לה שהוא יבדוק איתי אם זה מתאים מחר או יום אחר ... היא שוב אמרה לבעלי שהיא לא מתכוונת להתנצל אז שלחתי לה הודעה קבלו

איך אתן מלבישות תקטנים בלילה? בנות אזור המרכז חדר בלי מזגן או מאורר רצץ קריר בגד גוף קצר ומכנס ארוך דק מספיק? בת תכף 4 חודש

שיעול בלי כאבי גרון זה תופעה שח קורונה??