פ ו ר ק ת. אני כבר לא עוקבת אחרי ההתנהגויות של בעלי. מצד אחד אנחנו יכולים לטייל שעות בחוץ ובאמת שרק הוא עם הילד( מפרגן לי נותן לי להסתובב בחנויות בלי לחץ) הוא מחתל וכו ובאמת שאני לא מרגישה את הטיפול כביכול בילד.. אממה כשאנחנו מגיעים הביתה הוא לא זז מהספה, כל הזמן בטלפון, מידי פעם קם מכין לאכול, מכין לי את האמבטיה של הילד וכו.. ויש לו יציאות הכי מעצבנות שיש. לדוגמא.. הוא קם לעבוד ב2-3 בלילה והוא יודע כמה חשוב לי שהוא יהיה בהבדלה עכשיו בשעה 20:00 עלה לישון שהוא יודע שעוד 20-30 דקות יוצאת שבת אז אמר לי שהוא עייף והולך לישון התבאסתי ( והוא ראה את זה) ואז אני בדיוק באה להשכיב את הילד ואומרת לו אם הוא יכול להרים את הצעצועים של הילד ואז הוא אמר לי מה את מנסה לעכב אותי עוד ועוד( יענו שלא יעלה לישון ויבוא להבדלה אצל ההורים שלי).. כל יציאה שלו כזאת יכולה להוריד אותי מאלף ל0!! בבת אחת! אני מרגישה שהמצב רוח שלי תלוי בו ולא כיף לי ככה.. בא לי פשוט לשים עליו פס אחד גדול כשהוא מתנהג ככה אבל העצבים שיש לי בהריון הזה לא נותנים לי.. אז אני ישר מתחילה לירות בו מילים.. אמרתי לו כבר שלא טוב לי לא טוב אני לא מאושרת ככה שכל פעם יש יציאות… אז הוא צעק לי מהחדר בואי אני אראה לך מה זה לא טוב.. אמרתי לו תלך לישון זה מה שמעניין אותך אוףףףףףףףףףף