חייבת לשתף שבוע 35+2 הריון ראשון סליחה מראש על החפירה קמתי ב5 בבוקר עם כאבים בבטן שבחיים שלי לא חוויתי משהו דומה לזה. טסתי למיון.. צירים. כן כן צירים סדירים כל 6 דק . כל הזמן פחדתי שאני לא ידע לזהות מתי מגיע ציר ואיך אני ידע שצריך ללכת למיון.. אז כל מי שחשבה כמוני.. אל דאגה זה לא משהו שתוכלי לפספס. חזרה לעניינו.. שמו לי נוזלים, בדקו פתיחה.. אין מחיקה של צוואר הרחם. השקית נוזלים הסתיימה אך לא היתה הקלה בכאב.. הצירים נשארו ואפילו נעשו כואבים יותר. הוחלט לשים לי שקית נוזלים שניה.. בחצי הראשון שלה לא היה שום הקלה.. ואז בין רגע זה נרגע. החליטו לשחרר הביתה. מצד אחד משמח אותי כי זה שבוע מאוד מוקדם.. מצד דני כבר הרגשתי בתוך זה והיתה לי ציפיה ענקית שעוד רגע הוא כאן. לא מצליחה להכין את עצמי לפעם הבאה שיגיעו צירים. עכשיו שאלה למי שמבינה.. לפני יומים התחלתי לשתות חליטת עלי פטל אדום.. אחרי אין סוף בירורים אמרו לי שזה ל-א מקדם לידה אלה רק מרכך את צוואר הרחם. יש סיכוי שהצירים קרו בגלל זה? יש מישהי שחוותה צירים בשבוע כמו שלי וסחבה עד הסוף?

??? בוגבו פוקס או בוגבו בי 5 ???

שמירת הריוו היי עובדת בגן ילדים שבוע 18 ממש קשה לי מישהי יושעת איך אפשר חהוציא שמירת הריוון בלי סיבה באמת? מניסיוו? מה אפשר חהגיד.. רופר נשים לא כל גך שיתף פעולה ומרח אותי בימי מחלה ...בלי לשפוט קשה לי היחדים הכאבי ראש חהרים להוריד לסדר להתכופף ב2 ההריונות עבדתי רגיל עכשיו קשה לי גם גם בנוסף יש 2 בבית

שאלת רב בוואטאפ- נידה הי.. ראיתי שבנות פה שולחות לרב בוואטסאפ את הבדי בדיקה. יש למישהי טלפון?

נואשת, טמפרמנט עצבני פליז תגידו שיש עוד כמוה תקשיבו, אני נואשת, קודם אשאל ואז אסביר: 1) האם היא חרגיה ועליי לדאוג? 2) מה אני יכולה לעשות בפועל כדי להפחית את הצעקות? 3) איך להרגיע את עצמי? הבת שלי תכף בת 11 חודשים. מאז ומתמיד יש לה טמפרמנט ממש פעלתני ועצבני. אין לה טונוס שרירים גבוה, זה נדבק, אבל היא כזאת מאז שהיא קטנה. היא מתפתחת מהר "מדי" מבחינה מוטורית והיום היא פשוט מביעה את עצמה (גם שמחה וגם כעס) לרוב בצעקות חזקות ממש!!! היא מצד אחד חייכנית וחכמה וסקרנית וחברותית אבל מצד שני אני כבר לא מסוגלת לשאת את הצעקות שלה..כשהיא משחקת מילא, כי היא מגלה את הקול שלה וככה לומדים לווסתם את עצמם, אבל כשהיא כועסת ועצבנית וזה קורה מלאאא היא פשוט צורחת ברמה שזה מעורר בי תוקפנות בפנים!!! אני ממש צריכה להתאפק כדי לא לצעוק עליה בחזרה (וכבר קרה שלא התאפקתי!- ואז אני מחזקת את ההתנהגות שלה בלי לרצות!) אני אמורה לשמש דוגמה, משתדלת לדבר בנועם, לעזור לה לפרוק אנרגיה אבל לא מצליחה... אני מבינה שהיא עוד לא מדברת ולכן צועקת אבל זה לא בכי של תינוק, זה צעקות עזות...ולי כבר קשה איתן... אני לפעמים מאשימה את עצמי כי בחודשים הראשונים לחייה בעלי ואני עברנו משבר ורבנו המוןןן אז אולי זה השפיע עליה. לכן אנחנו ממש משתדלים כבר כמה חודשים לדבר יותר בנחת אבל זה לא עוזר אני רוצה לדעת אם יש עוד תינוקות כאלו או שאני "הרסתי את הילדה"... וגם איך להתמודד: אם אתן מענה מיידי לצורך שלה כל פעם שהיא צועקת היא מצד אחד תקבל את תחושת הכל יכול שתינוקות זקוקים אבל מצד שני זה יהווה חיזוק חיובי והיא תמשיך לצעוק..(וגם אולי זה כבר גיל של גבולות עדינים) ...אם אני מתעלמת כדי להיות אדישה לצעקות ולא לעשות מזה עניין אז אני מרגישה אמא רעה ולא ממלאה את הצרכים שלה... דוגמאות ביומיום: כשאני לא מאפשרת לה משחק מסוכן היא כועסת עם כל הגוף, ממש כמו גדולה משלבת ידיים כזה וצועקת חזק, נהיית אדומה. (לפחות נרגעת יחסית מהר) בזמן אוכל אם נתתי לה ביס ממשהו ורצתה משהו אחר שבצלחת היא צורחת ומתעצבנת. אם צריך להחליף לה חיתול והיא לא רוצה אותו דבר (וזה מלווה בבעיטות וסיבובים וניסיון לעמוד ולהקשות את הגב)... ולפעמים סתם ככה רוצה יחס וצועקת... פליז תעזרו לי להתמודד וגם להבין אם זה חריג או לא

למניקות שבינונו הבן שלי שנה וארבע עוד יו ק זה הגיוני שבשאה הפעמים שקיבלתי מחזור היה הרבה ועכשיו ממש קצת הכונה רק ליום?